מחר פורים. מה זה אומר לכם? לרוץ אחרי הילד בחנויות התחפושות..לזכור להביא משלוח מנות לדודה לאה..או שבכלל לא שמתם לב שפורים כבר כאן.
דלית, לקוחה חדשה שלי, שבאה אליי "כדי לעשות סדר במערבולת" יושבת מולי. במהלך הפגישה ביררנו מה נחוץ לה כדי להיות מאושרת ותשובתה הייתה- "אני רוצה שיהיה לי מקום בעולם להיות מי שאני". איזו בקשה מקסימה. מקום בעולם להיות מי שאני..נתתי לה שיעורי בית, בהקשר לבקשה שלה ורגע לפני פרידה שאלתי, למה את מתכוונת להיתחפש.
דלית נתנה בי מבט משתומם, ניכר שהופתעה מהשאלה, אני לא מתכוונת להתחפש, בדיוק בשביל זה אני באה אלייך להוריד את המסכות! הפעם אני רוצה להיות טהורה, להיות אני. להפסיק להסתתר.
הרגשתי שמתמקמת בי התקוממות נגד ההתנגדות למסכות בכלל ופורים בפרט ושיתפתי אותה בדעתי על העניין ואם גם אתם חושבים לא להתחפש.. אז תמשיכו לקרוא אולי תשנו את דעתכם:)
נכון שפורים הוא חג המסכות והרעשנים, נו אז? האם אין אנו עוטים מסכות ומרעישים במשך כל השנה? מה כל-כך מיוחד בפורים, יכול להיות שאתם שואלים.
ואתם צודקים. חג המסכות נחגג כל השנה... אנחנו שמים מסכה ש"הכל בסדר" בזמן שאנחנו פגועים.. שמים מסכה של ביטחון כשאנחנו מבולבלים.. מסכה של אהבה בזמן שאנחנו כועסים ..מסכה של מתיקות בזמן שאנחנו חמוצים ולהיפך. הכל יכול להיות גם להיפך..מסכה של חולשה בזמן שאנחנו בטוחים...מסכה של כעס בזמן שאנחנו אוהבים...לפעמים אנחנו כל-כך מאמינים למסכות שלנו עם כל הרעש שהם עושות..שאפילו אנחנו לא שמים לב שאנחנו עוטים אותן ..גם אנחנו לא רוצים לדעת שנפגענו, התבלבלנו, כאבנו, אהבנו...
ורק איזה יד מלטפת או צחוק של ילד או חתול שבא להתפנק.... מזכיר לנו מי אנחנו מתחת למסכה..
המסכה מגנה מפני הסכנה. מסכת מגן.. כי מה יגידו..מה יחשבו..זה מסוכן..אפשר להיפגע.. לפחות מאחורי המסכה אפשר לנוח ..
האמנם? לא בטוח.. יש מסכות לוחצות שאי אפשר לנשום ואי אפשר לראות..
אז מה נשתנה חג פורים משאר הימים?.
בפורים אנחנו מוזמנים להתחפש קבל עם ועדה. לא במאמץ להסתיר משהו, אלא להוציא לאור את מה שמסתתר, את מה שבתוכנו שמסיבות כאלה ואחרות, נשאר חבוי.
כך שלהתחפש מבחינתי זה להיתחשף - לחשוף את מה שבי בחופשיות , או את מה שאני רוצה להיות- כלומר מה שכבר נמצא בי ואני רוצה לתת לו לצאת לאור.
בתחפושת יש את המילה חופש. חופש גדול הוא לתת למה שאני רגילה לחשוב עליו שהוא אינו ראוי, לצאת החוצה. חופש גדול הוא להראות שאני גם ההיפך ממה שרגילים לחשוב עליי, גם ממה שאני רגילה לחשוב על עצמי.
חופש הוא לבחור מתוך כל מה שאני ומה שנמצא בי, את הדבר שאני רוצה להאיר הפעם.
בתרבויות רבות בעולם יש קרנבלים שכוללים התחפשויות. הצורך לתת ביטוי למה שאני לא יכול, לא מרשה לעצמי בימים כתיקונם, הוא מאד עמוק ונפוץ. קרנבל המסכות בונציה, נתן הזדמנות לאצולת העם להתחפש למשרתים ולהיפך. כך גם היו יכולים לבגוד בבני/בנות זוגם ללא חשד (נו שויין, איטלקים). הרעיון הוא שבכל אדון יש משרת ובכל משרת יש אדון. הקרנבל איפשר לחוות את התחושה של להיות בצד השני של העצמי.
כשלימדתי בבית-ספר, בשבוע פורים היה יום בו המורים היו הופכים לתלמידים ולהיפך. הזדמנות מצויינת להזכיר למורים שגם הם לומדים ולתלמידים שגם בלי תואר "מורה", הם בעצמם מורים (הרבה יותר ממה שהם מודעים).
העולם ע"פ הפילוסופיה הסינית הוא הרמוניה של ניגודים, בכל לבן יש קצת שחור בכל חושך יש גם אור ולהיפך.
בעבודה של ביירון קייטי, אחרי התמקדות במה שקורה לנו כשמאמינים ולא מאמינים למחשבה מסויימת, עוברים לשלב ההיפוכים. ומגלים שגם ההיפך המוחלט ממה שחשבנו, מתקיים במציאות ולעתים הוא הרבה יותר מדוייק.
כשמישהו מתחיל משפט ומעיד על עצמו אני לא יכול...אני לא מסוגלת.. אני מפחדת...אין סיכוי..משפטים כאלה מהסוג שמחליטים על עצמנו..הם סוג של מסכה, במילים אחרות- מחשבה שלא נחקרה. שבצד ההפוך שלה מסתתר - אני יכול.. אני מסוגלת.. אני אוהבת.. זה אפשרי..
אז כך שהחג הנהדר הזה הוא הזמנה לטעום מהדבר האמתי שמצוי בתוכי, לחפש אותו אם הוא מסתתר היטב, ולתת לו לצאת לחופשי..להתחשף..
את המחשבה של דלית-"אני רוצה שיהיה לי מקום בעולם להיות מי שאני" אפשר אם כך להפוך ל"אני רוצה שלמי שאני, יהיה מקום בעולם".
אז למה אתם מתחפשים השנה?
מוכנים לתת למי שאתם, מקום בעולם? מוכנים להתחשף?
חג שמח! בתגל
בהזדמנות זאת אני רוצה להזמין אתכם מחר לקריאת המגילה בקהילת יונתן, קהילה רפורמית בהוד השרון, שמנוהלת ע"י מיקי ושרה בויידן המקסימים, במקום נערכים מידי יום שלישי שיעורים בנושאי יהדות וספרות. שווה להכיר
דלית, לקוחה חדשה שלי, שבאה אליי "כדי לעשות סדר במערבולת" יושבת מולי. במהלך הפגישה ביררנו מה נחוץ לה כדי להיות מאושרת ותשובתה הייתה- "אני רוצה שיהיה לי מקום בעולם להיות מי שאני". איזו בקשה מקסימה. מקום בעולם להיות מי שאני..נתתי לה שיעורי בית, בהקשר לבקשה שלה ורגע לפני פרידה שאלתי, למה את מתכוונת להיתחפש.
דלית נתנה בי מבט משתומם, ניכר שהופתעה מהשאלה, אני לא מתכוונת להתחפש, בדיוק בשביל זה אני באה אלייך להוריד את המסכות! הפעם אני רוצה להיות טהורה, להיות אני. להפסיק להסתתר.
הרגשתי שמתמקמת בי התקוממות נגד ההתנגדות למסכות בכלל ופורים בפרט ושיתפתי אותה בדעתי על העניין ואם גם אתם חושבים לא להתחפש.. אז תמשיכו לקרוא אולי תשנו את דעתכם:)
נכון שפורים הוא חג המסכות והרעשנים, נו אז? האם אין אנו עוטים מסכות ומרעישים במשך כל השנה? מה כל-כך מיוחד בפורים, יכול להיות שאתם שואלים.
ואתם צודקים. חג המסכות נחגג כל השנה... אנחנו שמים מסכה ש"הכל בסדר" בזמן שאנחנו פגועים.. שמים מסכה של ביטחון כשאנחנו מבולבלים.. מסכה של אהבה בזמן שאנחנו כועסים ..מסכה של מתיקות בזמן שאנחנו חמוצים ולהיפך. הכל יכול להיות גם להיפך..מסכה של חולשה בזמן שאנחנו בטוחים...מסכה של כעס בזמן שאנחנו אוהבים...לפעמים אנחנו כל-כך מאמינים למסכות שלנו עם כל הרעש שהם עושות..שאפילו אנחנו לא שמים לב שאנחנו עוטים אותן ..גם אנחנו לא רוצים לדעת שנפגענו, התבלבלנו, כאבנו, אהבנו...
ורק איזה יד מלטפת או צחוק של ילד או חתול שבא להתפנק.... מזכיר לנו מי אנחנו מתחת למסכה..
המסכה מגנה מפני הסכנה. מסכת מגן.. כי מה יגידו..מה יחשבו..זה מסוכן..אפשר להיפגע.. לפחות מאחורי המסכה אפשר לנוח ..
האמנם? לא בטוח.. יש מסכות לוחצות שאי אפשר לנשום ואי אפשר לראות..
אז מה נשתנה חג פורים משאר הימים?.
בפורים אנחנו מוזמנים להתחפש קבל עם ועדה. לא במאמץ להסתיר משהו, אלא להוציא לאור את מה שמסתתר, את מה שבתוכנו שמסיבות כאלה ואחרות, נשאר חבוי.
כך שלהתחפש מבחינתי זה להיתחשף - לחשוף את מה שבי בחופשיות , או את מה שאני רוצה להיות- כלומר מה שכבר נמצא בי ואני רוצה לתת לו לצאת לאור.
בתחפושת יש את המילה חופש. חופש גדול הוא לתת למה שאני רגילה לחשוב עליו שהוא אינו ראוי, לצאת החוצה. חופש גדול הוא להראות שאני גם ההיפך ממה שרגילים לחשוב עליי, גם ממה שאני רגילה לחשוב על עצמי.
חופש הוא לבחור מתוך כל מה שאני ומה שנמצא בי, את הדבר שאני רוצה להאיר הפעם.
בתרבויות רבות בעולם יש קרנבלים שכוללים התחפשויות. הצורך לתת ביטוי למה שאני לא יכול, לא מרשה לעצמי בימים כתיקונם, הוא מאד עמוק ונפוץ. קרנבל המסכות בונציה, נתן הזדמנות לאצולת העם להתחפש למשרתים ולהיפך. כך גם היו יכולים לבגוד בבני/בנות זוגם ללא חשד (נו שויין, איטלקים). הרעיון הוא שבכל אדון יש משרת ובכל משרת יש אדון. הקרנבל איפשר לחוות את התחושה של להיות בצד השני של העצמי.
כשלימדתי בבית-ספר, בשבוע פורים היה יום בו המורים היו הופכים לתלמידים ולהיפך. הזדמנות מצויינת להזכיר למורים שגם הם לומדים ולתלמידים שגם בלי תואר "מורה", הם בעצמם מורים (הרבה יותר ממה שהם מודעים).
העולם ע"פ הפילוסופיה הסינית הוא הרמוניה של ניגודים, בכל לבן יש קצת שחור בכל חושך יש גם אור ולהיפך.
בעבודה של ביירון קייטי, אחרי התמקדות במה שקורה לנו כשמאמינים ולא מאמינים למחשבה מסויימת, עוברים לשלב ההיפוכים. ומגלים שגם ההיפך המוחלט ממה שחשבנו, מתקיים במציאות ולעתים הוא הרבה יותר מדוייק.
כשמישהו מתחיל משפט ומעיד על עצמו אני לא יכול...אני לא מסוגלת.. אני מפחדת...אין סיכוי..משפטים כאלה מהסוג שמחליטים על עצמנו..הם סוג של מסכה, במילים אחרות- מחשבה שלא נחקרה. שבצד ההפוך שלה מסתתר - אני יכול.. אני מסוגלת.. אני אוהבת.. זה אפשרי..
אז כך שהחג הנהדר הזה הוא הזמנה לטעום מהדבר האמתי שמצוי בתוכי, לחפש אותו אם הוא מסתתר היטב, ולתת לו לצאת לחופשי..להתחשף..
את המחשבה של דלית-"אני רוצה שיהיה לי מקום בעולם להיות מי שאני" אפשר אם כך להפוך ל"אני רוצה שלמי שאני, יהיה מקום בעולם".
אז למה אתם מתחפשים השנה?
מוכנים לתת למי שאתם, מקום בעולם? מוכנים להתחשף?
חג שמח! בתגל
בהזדמנות זאת אני רוצה להזמין אתכם מחר לקריאת המגילה בקהילת יונתן, קהילה רפורמית בהוד השרון, שמנוהלת ע"י מיקי ושרה בויידן המקסימים, במקום נערכים מידי יום שלישי שיעורים בנושאי יהדות וספרות. שווה להכיר
