סוכות תשע"ב
גלעד שליט משתחרר מהשבי. הללויה!! איזו בשורה משמחת לו, למשפחתו, לכל אוהביו וכל עם ישראל שספר את הימים הרבים בשבי. כמה התפללו בשבילו וכמה ייחלנו ואיחלנו שיום שיחרורו יגיע והנה נענו התפילות, בקרוב הוא ישוב! יש שמחה גדולה מזאת?
כולנו רצינו בשחרורו אך יכולת ההשפעה שלנו הייתה מוגבלת. יכולנו לצעוד, ללבוש חולצה, להפגין, אבל לא יכולנו לנסוע לעזה, לדפוק על הדלת ולבקש אם אפשר בבקשה תחזירו לנו את הילד שחטפתם לנו, תודה.
למרות שרצינו. מאד.
כשאנחנו רוצים משהו באיזור שאין ביכולתינו להשפיע, זה כואב. איזור כזה הוא המציאות. ביירון קייטי אומרת על עצמה שהיא אינה אדם רוחני, אלא בן-אדם שלא מתווכח עם המציאות, כי כשהיא מתווכחת עם המציאות היא מפסידה- רק ב100% מהזמן.
אז מה, להסכים עם מה שקורה ולחזור לישון? מה עושים כשהמציאות מטרידה?
ב'עבודה של ביירון קייטי' שופטים את המציאות ולאחר מכן חוקרים את השיפוטים שמתווכחים איתה (עם המציאות, לא עם ביירון קייטי :).
החמאס צריכים לשחרר את גלעד שליט..(אני לא חשבתי שהממשלה צריכה לשחרר אותו, לא חשבתי שהיא זאת שמחזיקה אותו) כאשר שפטתי את החמאס על זה שהם לקחו בשבי את גלעד שליט וחקרתי את המחשבות, גיליתי להפתעתי שגם אני לוקחת שבויים ולא משחררת... אני? האמנם? דווקא חשבתי עליי שאני בחורה עדינה ורכת-לבב
אך מצאתי שכן! מחשבות שנס ליחם שכבר ידוע שלא מביאות אותי לשום מקום פורה, מחשבות לא שוות, דווקא הן נשארות אצלי בשבי למשמרת עולם.
ואז הסתכלתי על המילה מחשבה-- והנה תגלית- מח שבה
יש מחשבות שקופצות לביקור קצר -שלום שלום וביי, אפילו לא נשארות לצהריים.. אך יש מחשבות שהתמקמו עד כדי תפיסת בעלות. כנראה נשבו בקסם המח שלי, או להיפך, המח שלי לכד אותם באישון לילה אי-שם בהיסטוריה וייתכן ועד שלא תהיה איזו הפגנה המונית או שביתת רעב רצינית, הם פשוט יוותרו שבויות במרתפי תודעתי לנצח ורק בשפכטל אפשר יהיה לגרד אותן.
המחשבות השבויות הן רק מחשבות, הן לא שייכות אליי באמת ואני לא הן. מחשבות שנשכחו בחושך וצברו ותק הפכו לאמונות וכבר נשכחה העובדה שמדובר במחשבה שנלקחה מתישהו בשבי. כך קורה שאדם חושב ש"הוא כזה", כמו שהמחשבות שלו חושבות אותו.
בשבי יש גם מחשבות על אחרים. אנחנו חושבים עליהם שהם כך וכך, כבר המון שנים. למרות שבגרו, התפתחו, אולי אפילו עברו מהעולם הזה. המחשבה עליהם לא עברה ולא השתחררה.
להחזיק מחשבה בשבי מאפשר לנו שליטה.
אני נזכרת בסלוגן -מיהו השליט שישחרר את גלעד..וחושבת- מיהו השליט שישחרר את השליטה..יצא לה שם טוב לשליטה..מי יהיה מוכן לוותר
לאורך התקופה הארוכה שהיה בשבי, אפשר היה לאבד תקווה שישוב.
איבוד תקווה משמעה שלא רק גלעד בשבי, אלא גם המחשבות על האפשרות שישתחרר, נמצאות בשבי .ומזל שהמחשבות נותרו חופשיות. כי כך אפשר היה לפעול למען שחרורו.
את הפוסט הזה התחלתי לכתוב כשהגיעה הבשורה על שחרורו של גלעד שליט ואני מסיימת אותו עם השמחה ההתרגשות הגדולה על כך שהוא כבר כאן ! גלעד האמין שיגיע היום וישחררו אותו. והוריו המשיכו להאמין כך, למרות המציאות הבלתי מבטיחה וענו לא פעם "כשגלעד יחזור" ..וכך קרוב לוודאי, גם מי שסייע לשחרורו.
גם כשהמציאות היא נוראה-השבי הוא עובדה. המח חופשי. חופשי לבחור במה להאמין.
אני מרגישה שהשנה החדשה והסדר העולמי החדש שמתגלה ומתגלגל ומרחיב עוד את מעגליו, הוא סימן למחשבות רבות שהשתחררו מן השבי.
אמן שכל המחשבות הלא שוות, המבלבלות המאמללות והמטרללות יחזרו מן השבי אל חיק האהבה השמחה והשלום.
גלעד שליט משתחרר מהשבי. הללויה!! איזו בשורה משמחת לו, למשפחתו, לכל אוהביו וכל עם ישראל שספר את הימים הרבים בשבי. כמה התפללו בשבילו וכמה ייחלנו ואיחלנו שיום שיחרורו יגיע והנה נענו התפילות, בקרוב הוא ישוב! יש שמחה גדולה מזאת?
כולנו רצינו בשחרורו אך יכולת ההשפעה שלנו הייתה מוגבלת. יכולנו לצעוד, ללבוש חולצה, להפגין, אבל לא יכולנו לנסוע לעזה, לדפוק על הדלת ולבקש אם אפשר בבקשה תחזירו לנו את הילד שחטפתם לנו, תודה.
למרות שרצינו. מאד.
כשאנחנו רוצים משהו באיזור שאין ביכולתינו להשפיע, זה כואב. איזור כזה הוא המציאות. ביירון קייטי אומרת על עצמה שהיא אינה אדם רוחני, אלא בן-אדם שלא מתווכח עם המציאות, כי כשהיא מתווכחת עם המציאות היא מפסידה- רק ב100% מהזמן.
אז מה, להסכים עם מה שקורה ולחזור לישון? מה עושים כשהמציאות מטרידה?
ב'עבודה של ביירון קייטי' שופטים את המציאות ולאחר מכן חוקרים את השיפוטים שמתווכחים איתה (עם המציאות, לא עם ביירון קייטי :).
החמאס צריכים לשחרר את גלעד שליט..(אני לא חשבתי שהממשלה צריכה לשחרר אותו, לא חשבתי שהיא זאת שמחזיקה אותו) כאשר שפטתי את החמאס על זה שהם לקחו בשבי את גלעד שליט וחקרתי את המחשבות, גיליתי להפתעתי שגם אני לוקחת שבויים ולא משחררת... אני? האמנם? דווקא חשבתי עליי שאני בחורה עדינה ורכת-לבב
אך מצאתי שכן! מחשבות שנס ליחם שכבר ידוע שלא מביאות אותי לשום מקום פורה, מחשבות לא שוות, דווקא הן נשארות אצלי בשבי למשמרת עולם.
ואז הסתכלתי על המילה מחשבה-- והנה תגלית- מח שבה
יש מחשבות שקופצות לביקור קצר -שלום שלום וביי, אפילו לא נשארות לצהריים.. אך יש מחשבות שהתמקמו עד כדי תפיסת בעלות. כנראה נשבו בקסם המח שלי, או להיפך, המח שלי לכד אותם באישון לילה אי-שם בהיסטוריה וייתכן ועד שלא תהיה איזו הפגנה המונית או שביתת רעב רצינית, הם פשוט יוותרו שבויות במרתפי תודעתי לנצח ורק בשפכטל אפשר יהיה לגרד אותן.
המחשבות השבויות הן רק מחשבות, הן לא שייכות אליי באמת ואני לא הן. מחשבות שנשכחו בחושך וצברו ותק הפכו לאמונות וכבר נשכחה העובדה שמדובר במחשבה שנלקחה מתישהו בשבי. כך קורה שאדם חושב ש"הוא כזה", כמו שהמחשבות שלו חושבות אותו.
בשבי יש גם מחשבות על אחרים. אנחנו חושבים עליהם שהם כך וכך, כבר המון שנים. למרות שבגרו, התפתחו, אולי אפילו עברו מהעולם הזה. המחשבה עליהם לא עברה ולא השתחררה.
להחזיק מחשבה בשבי מאפשר לנו שליטה.
אני נזכרת בסלוגן -מיהו השליט שישחרר את גלעד..וחושבת- מיהו השליט שישחרר את השליטה..יצא לה שם טוב לשליטה..מי יהיה מוכן לוותר
לאורך התקופה הארוכה שהיה בשבי, אפשר היה לאבד תקווה שישוב.
איבוד תקווה משמעה שלא רק גלעד בשבי, אלא גם המחשבות על האפשרות שישתחרר, נמצאות בשבי .ומזל שהמחשבות נותרו חופשיות. כי כך אפשר היה לפעול למען שחרורו.
את הפוסט הזה התחלתי לכתוב כשהגיעה הבשורה על שחרורו של גלעד שליט ואני מסיימת אותו עם השמחה ההתרגשות הגדולה על כך שהוא כבר כאן ! גלעד האמין שיגיע היום וישחררו אותו. והוריו המשיכו להאמין כך, למרות המציאות הבלתי מבטיחה וענו לא פעם "כשגלעד יחזור" ..וכך קרוב לוודאי, גם מי שסייע לשחרורו.
גם כשהמציאות היא נוראה-השבי הוא עובדה. המח חופשי. חופשי לבחור במה להאמין.
אני מרגישה שהשנה החדשה והסדר העולמי החדש שמתגלה ומתגלגל ומרחיב עוד את מעגליו, הוא סימן למחשבות רבות שהשתחררו מן השבי.
אמן שכל המחשבות הלא שוות, המבלבלות המאמללות והמטרללות יחזרו מן השבי אל חיק האהבה השמחה והשלום.
