יום ראשון, 31 באוקטובר 2010

"הוא לא היה צריך להרים את הבחורה"- שיחה עם נזיר



31.10.2010

התובנה שאנחנו נצמדים למחשבות ידועה לנו מזרמים מסוימים בבודהיזם. מה שנקרא אחיזה-(attachment).  אחד הסיפורים שממחישים את זה הוא הסיפור הידוע על שני נזירים, מורה ותלמידו שהלכו להם ביער וכשהגיעו לחצות את הנהר, ראו בחורה לבושה לבוש מינימאלי שביקשה את עזרתם לחצות את הנהר (לפי אחת הגרסאות היא לא רצתה להרטיב את בגדיה ולכן ביקשה שירימו אותה) המורה ניגש אל הבחורה הרים אותה על כתפיו, לתדהמתו של התלמיד וכך חצו שלושתם את הנהר. כשסיימו הניח המורה את הבחורה ושני הנזירים המשיכו בדרכם. לאורך כל הדרך התלמיד לא ידע את נפשו מרב מבוכה ובלבול.. לראות את המורה הנערץ עליו ככה מתנהג! ועוד מס' ימים הם ישובו למנזר ומה יגיד לאחיו הנזירים? האם יגלה להם שהמורה חטא בחטא הצניעות..כעבור 3 ימים כבר לא יכול היה התלמיד להחזיק את עצמו והתפרץ על המורה בשאלה, איך זה שהרמת כך את הבחורה ? ענה לו המורה- אני הורדתי אותה אחרי שחצינו את הנהר, אתה עדיין נושא אותה על כתפיך.
אם כך הסיפור מראה לנו מה קורה כשנאחזים במחשבות (attachment) = סבל ומתח לעומת כשמשחררים מהאחיזה- חופש ושחרור. אולם איך מגיעים לכך? בזרמים מסוימים בבודהיזם, מציעים לנו לעשות מדיטציה, להתבונן במחשבות ולהגיע למצב של אי-חשיבה.

בתור מתרגלת את שיטתה של ביירון קייטי, החלטתי לעשות מעשה ולהיכנס לסיפור. לפגוש את התלמיד ולעשות אתו חקירה. וכך ברגע של הפסקה במהלך דרכם המשותפת שלו ושל מורו, סימנתי לו להתקרב אליי. ראיתי שהוא עצבני. ביקשתי ממנו לספר מה עובר עליו. והוא סיפר לי את הסיפור כמו שאתם כבר מכירים. בכל זאת אכתוב את הדברים כפי ששמעתי אותם ממנו:

-אני פשוט המום, אני לא מבין את המורה שלי, ראית מה הוא עשה?
-הוא לקח בחורה על כתפיו כדי להעביר אותה את הנהר.
-בדיוק! הוא לקח בחורה על כתפיו כדי להעביר אותה את הנהר!
-אני רואה שזה מעצבן אותך, מה אתה חושב שהוא היה צריך לעשות?
-זה ברור לא? הוא היה צריך להתעלם ממנה! הוא נזיר! נזירים לא אמורים לקחת בחורות על הכתפיים שלהם ..באמת! אני צריך ללמד אותך את זה?
-המחשבה שלך אומרת –"הוא לא היה צריך לשאת את הבחורה על כתפיו" ומה קרה במציאות?
-הוא לקח אותה..אני עדיין בשוק מזה.
-כלומר המחשבה שלך מתווכחת עם המציאות. סיבה טובה לחקור אותה. מוכן?
-רק אם יצא שאני צודק בסוף.
-אני לא יכולה להבטיח לך את זה..מוכן בכל זאת?
הנזיר לקח נשימה עמוקה וענה.- מוכן.
אז שאלתי- "המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו". האם זאת האמת?
-אמת לאמיתה!
-"המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו" האם אתה יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?
-בוודאות?
-כן, במאה אחוז ביטחון..?
-לא. אני לא יכול.
-איך אתה מגיב, מה קורה לך , נזיר יקר,כשאתה מאמין למחשבה "המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו" ובמציאות, הוא לקח אותה.
-אני פשוט מתחלחל , אני לא מפסיק לראות את התמונה הזאת בראש שלי, יש לי ממש בחילה מזה. אני מרגיש אכזבה גדולה מהמורה ובלבול גדול.
-מה מבלבל אותך?
-אני מרגיש בגידה, אני לא יודע מה לעשות עכשיו, אם לספר לנזירים האחרים מה שקרה. אני במבוכה גדולה. וזה כבר כמה ימים שזה משגע אותי.
-איך אתה מתייחס אל המורה שלך כשאתה מאמין למחשבה "המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו" ?
-כבוגד, כמי שבגד בערכים של המנזר, ערכים של צניעות, אנחנו אפילו לא מדברים עם נשים במנזר .אני לא מעז להסתכל לו בעיניים, אני עונה לו בלאקוניות כשהוא פונה אליי, אני לא פותח בשיחה..הכול התהפך לי.
-איך אתה מתייחס אל עצמך כשאתה מאמין למחשבה?
-אני מרגיש אבוד. הלך לי המורה. אני מרגיש שאני הולך להתפוצץ, אני מרגיש שלא אוכל להחזיק את זה עוד הרבה זמן ויבוא הרגע שאתפרץ עליו ואני מפחד גם מהרגע הזה.
-האם המחשבה הזאת מוסיפה לך שלווה או לחץ?
-לחץ גדול אבל אם הוא לא היה לוקח אותה, אז בכלל לא הייתי לחוץ עכשיו, הכול בגלל מה שהוא עשה. אני לא יכול לשלוט בזה. ברור שהייתי מעדיף ללכת עכשיו בשלווה. זאת שאלה מיותרת.
-נזיר יקר, מה אתה לא יכול לראות או לעשות כשאתה מאמין למחשבה הזאת?
-אני לא יכול ליהנות מהדרך..בחיי, עכשיו אני קולט את זה ששלושה ימים אני רק חושב על זה ולא שמתי לב לנוף המשתנה. מידי פעם המורה הפנה את תשומת לבי לפרח בדרך או שדה חרוש ואני בכלל לא שמתי לב לזה עד שהוא הראה לי.
מה עוד אתה לא יכול לראות כשאתה מאמין למחשבה-
-אני לא יכול לראות אותו, את המורה. למה הוא עשה את זה. אולי הייתה לו סיבה טובה . אולי יש משהו שאני לא יודע..אני לא יכול לראות את הבחורה..בס"ה היא הייתה במצוקה ואני רק רואה אותה בתור חוצפנית שמעיזה לבקש עזרה מנזירים צנועים ותמימים.אני גם לא יכול לראות את עצמי ואת הזכות שיש לי ללוות את המורה שלי.
-מי תהיה בלי המחשבה  "המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו"
-בלי המחשבה? הייתי יכול ליהנות מהדרך, מהשקט והיופי שביער. אני מרגיש עכשיו שהחמצתי כמה ימים מחיי בגלל המחשבה הזאת..בלי המחשבה אני אפילו מעריך את המורה שעל אף חוקי הצניעות הנוקשים במנזר, הוא יודע להושיט עזרה לאדם במצוקה.

בוא נתקדם להיפוכים
-המחשבה הראשונית-"המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו" , תהפוך אותה-
1- "המורה היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו"
הבחורה הייתה במצוקה. המורה הגיש את עזרתו. ככה אנחנו, נוהגים לעזור לאחרים.
בזכות זה שהוא הרים אותה אני עכשיו מבין איך אני יכול לשכוח את עצמי ולהתעסק במשהו שבכלל לא קשור אליי.
2- "אני לא הייתי צריך לקחת את הבחורה על כתפיי"
לא הייתי צריך כי המורה לקח..אולי קצת קינאתי בו ודמיינתי איך זה לקחת אותה ..בחיים לא לקחתי בחורה על הכתפיים.. לקחתי אותה במחשבות שלי, כבר שלושה ימים שאני לוקח אותה...בעצם לקחתי גם אותה וגם את המורה על הכתפיים שלי..ולא הייתי צריך..
3 -"החשיבה שלי אומרת שהמורה לא היה צריך לקחת אותה על הכתפיים" במציאות הוא לקח אותה, הוריד אותה, המשיך ללכת ושום דבר לא השתנה בו. הוא המשיך להתייחס אליי כרגיל. אני אפילו לא יודע מה אני צריך לעשות , אז איך אני יכול להחליט עליו ...החשיבה שלי אומרת לי .זה הכי נכון..ואני לא חייב להאמין לה..
ירדה לי אבן מהלב..תודה לך!
תודה שנתת לי להיכנס לסיפור שלך ,נזיר יקרJ

 והנה אני כאן.. האם אתם יכולים לראות עוד היפוך שנסתר מעיני הנזיר ומעיניי?
 להתראות  בינתיים
יומבורך, בתגל

2 comments:

Tali אמר/ה...

נחמד שהמחזת את הסיטואציה. אבל היה נוגע יותר, מעורר השראה יותר, מלמד יותר אילו זו היתה דוגמא אמיתית מהחיים שלך, לא? בכל מקרה, אני תמיד נהנית לקרוא אותך. אוהבת טלי

Batgal Ariel אמר/ה...

הסיפור על הנזירים מלווה אותי כבר שנים, כך שמבחינתי הגיע הזמן להיכנס בו..כלומר אליו. אני חושבת שהבחירות שלי מספרות עליי גם בלי שמדובר בי:) ויחד עם זאת..גם תורן של המחשבות שאני חוקרת עם עצמי יגיע לבלוג..כל דבר בעתו.העיקר שאת קוראת ואוהבת אותי, תמשיכי כך! אוהבת בתגל