יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

בעלי צריך לשתף אותי יותר



זו הכותרת של הבלוג, אם כי מדובר בבעלה. לא בבעלי. בתחילת דרכי כמאפשרת , חשבתי שלא אוכל לאפשר אנשים שמצבם שונה ממצבי, כיוון שלא אוכל להבין אותם ולהזדהות עם מצבם. די מהר הבנתי שאם אדבק בכלל הזה אוכל לאפשר רק את עצמי :)  במקביל הראה לי הניסיון שאני יכולה לאפשר כל אדם, אם רק אקשיב לו ואשים לב מתי הוא מאמין למחשבה שמתווכחת עם המציאות ואם הוא מוכן להיפתח אל עצמו ולפגוש את השפעת האמונה על איכות חייו.
ברכה היא מה שקוראים חרדית אלגנטית. מטופחת, בקיאה ברזי העולם המודרני והז'רגון החילוני. נפגשתי אתה כדי לעבור ראיון קבלה לפרויקט שסקרן אותי להשתתף בו.
ואז הגיעה השאלה הידועה, ממה את מתפרנסת. הסברתי שאני מנחה אנשים בשיטת מודעות מסוימת. "מה עושים בשיטה הזאת" הסתקרנה קלות. לומדים לאהוב מה שיש, חייכתי. "אה זה כמו ביהדות שאנחנו אומרים הכל לטובה". כן, אישרתי. רק שכשאומרים הכול לטובה מתכוונים בדיעבד, או לעתיד. כאן אנחנו מדברים על זה שכרגע טוב.."הכול מאת ה'..זה ממש היהדות".
הסכמתי. אמרתי שזה מאד מתחבר עם היהדות ועם מה שלימדו אותנו חז"ל, כמו למשל "הפוסל במומו פוסל". אם כי, ציינתי, שכשאני למדתי את הביטוי הזה, התלוותה לביטוי נימה של תוכחה בצירוף תנועת היד נונונו- דע לך שאין מה לפסול אחרים, כי אתה בעצמך יש לך את זה ולכן היזהר והישמר מכך.
אולם כאן בשיטה הזאת אנחנו מוזמנים לפסול ולשפוט את האחר, למה? כי ממילא אנחנו עושים את זה... ברכה נעה באי- נוחות על מושבה. ניכר היה שאינה נלהבת מההזמנה לשפוט את האחר.
הסברתי. בעזרת הפעולה הזאת של לפסול את האחר ואח"כ לחקור את המחשבות האלה, אני לומדת על עצמי, האחר מהווה בשבילי מראה, למה אני רוצה לשפר בי. שיתפתי אותה על כך שתמיד הייתי מצרה על בני-זוג קמצנים, והנה השבוע מצאתי את עצמי מתקמצנת בגדול על עצמי ומונעת מעצמי קנייה של חולצה שהיה ברור שנועדה בשבילי.. רק לא בשביל הארנק שלי.. בהשפלה רבה חזרתי לחנות להתעניין אם החולצה עדיין נמצאת והסתבר א- שלא. ב-שיש רק אחת כזאת בישראל..מי קמצן, מי?
אנחנו שופטים את האחר, אך לא בפניו, אלא על הניר. מורידים את כל המחשבות על הניר ואחר כך לוקחים מחשבה אחרי מחשבה, מסתכלים על המחשבות שיוצרות אצלנו מתח ומבררים אם הם במציאות או לא.  אז אם יש לך איזה בעיה עם מישהו, למשל בעלך, הצעתי, "עם בעלי היחסים מושלמים" היא מיהרה לציין , או עם הילדים או השכנה או ציבור מסוים המשכתי..ואז בלי להתכוון, כפי שהעידה לאחר- מכן, ברכה התחילה לספר על אירוע שקרה עם בעלה לפני מ"ס ימים כשחזר מפגישה מסוימת ולא שיתף אותה בפרטי הפגישה. זה מאד הפתיע ואכזב אותה שלא שיתף.
בעלך צריך לשתף אותך יותר. האם זאת האמת? התחלתי בחקירה
"תלוי.. לפעמים הוא .." כאן עצרתי אותה, העניין בשיטה הזאת שיש רק 2 אפשרויות כן או לא.
כן.
בעלך צריך לשתף אותך יותר. האם את יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת?
בוודאות? לא
מה קורה לך כשאת מאמינה למחשבה הזאת שהוא צריך לשתף אותך יותר?.
"אני מכבדת אותו, מנסה להבין אותו , למה הוא לא משתף, אני משתדלת לעבוד עם תורת המידות , אני מאד דתייה, אולי הוא עייף.." שאלתי שוב, מה קורה אצלך במערכת שלך כשאת מאמינה למחשבה שהוא צריך לשתף אותך יותר והוא משתף אותך כמו שהוא משתף.
"אני מתעצבנת" (השבח לאל, חשבתי לעצמי )איך את מתייחסת אליו כשאת מאמינה למחשבה?
"אני מתרחקת ממנו. מאבדת אמון, כועסת עליו." פתאום היא הסתכלה עליי ותמהה "אני לא מאמינה שאני מספרת לך דברים כאלה.. אני לא מדברת עם אף אחד על זה..תראי , אם אני נותנת עצות לילדים שלי אני לא מצפה שישתפו אותי אם השתמשו בעצה ואיך היה להם.. בשבילם אני בנתינה בלי ציפייה. עם בעלי אני מצפה שאם אני נותנת לו עצה ומעורבת בדברים, אז גם שיספר לי איך היה לו.. אני לא מאמינה שאני מספרת לך..תמשיכי, תמשיכי  לשאול" חזרה ואמרה..
אמרתי לה שאני קוראת לתהליך הזה "חזרה בתשובה"
ברכה זקפה גבות.  במקום שנפגשנו בדיוק על זה חוששים להצהיר בפומבי :)
אני זורקת לך חכה עם שאלות, את נכנסת פנימה וחוזרת עם תשובה. האם המחשבה הזאת ,שהוא צריך לשתף אותך יותר , מוסיפה לך מתח או שלווה? "מתח" ואיפה את מרגישה את המתח הזה בגוף? ברכה הצביעה על כל הגוף "בכל הגוף".
ועכשיו דמייני שהמחשבה היא כמו בגד, כרגע ראית מה קורה כשאת לובשת את הבגד שנקרא- הוא צריך לשתף אותי יותר, ראית שזה מעצבן ומביא לך מתח וריחוק. עכשיו לרגע אחד תדמייני שאת שמה את הבגד בצד ואת בלעדיו, יושבת פה במשרד, בלי המחשבה שבעלך צריך לשתף אותך יותר. מי את בלי המחשבה?
"מרגישה טוב", היא חייכה. "הכול בסדר".
והוא חוזר הביתה, ומשתף אותך באותה מידת שיתוף ואת בלי המחשבה שהוא צריך לשתף אותך יותר. איך את שם מולו?
"אוהבת אותו, רגועה ..זה ממש טוב מה שאת עושה.."
וכך המשכנו להיפוכים ושם היא מצאה, איפה היא לא משתפת אותו במה שעובר עליה,  ובתיק שהיא תופרת לו בזמן שהוא לא משתף אותה כמו שהיא מצפה.. איפה היא צריכה לשתף אותו יותר. ראינו גם איפה הוא לא צריך לשתף אותה יותר ופה היא גילתה למרבה הפתעתה, שבאמת הדברים לא כל-כך מעניינים אותה.. ורק מעניין אותה תשומת-הלב שלו, התודה שלו על שעזרה לו בדרך.. כשהגענו להיפוך של אני צריכה לשתף את עצמי יותר, בדיוק  נשמעה דפיקה  בדלת ומישהי נכנסה בהתנצלות והסבירה שיש לה תור לראיון והיא מחכה כבר המון זמן.. ברכה ואני צחקנו מהתזכורת הזאת.. שהרי גם אני באתי לראיון .. "יכולתי להמשיך אתך ככה עוד הרבה זמן..  את ממש טובה בזה, יש לך קליניקה?"
אמרתי שאשמח אם היא תשלח לי לקוחות, כי בתחום של השיווק אני מאותגרת מאד. ואז היא אמרה לי,"אולי את לא מעריכה את עצמך מספיק, כמו שלא קנית לעצמך את החולצה ההיא.."
עלתה עליי..
ומה אתם אומרים? אשמח לקבל תגובות, יומקסים! בתגל

8 תגובות:

OrlyAum אמר/ה...

נ ה ד ר ת

אורלי

Unknown אמר/ה...

אני מתמוגגת מהמאמרים שלך- יצירתי, משעשע ומחכים

בשביל השקט אמר/ה...

שאפו להתגלגלות השיחה, הכתיבה המרתקת והעבודה המשחררת. יישר כוח - כמו שאומרים, צילה.

Unknown אמר/ה...

תודה בנות! איזה כיף לקרוא את התגובות שלכן:)

Unknown אמר/ה...

נפלאה שכמותך, איזו זרימה, פשטות ואמתיות.

Unknown אמר/ה...

את כותבת מאד מאד מאד יפה - אני רוצה לצטט אותך ברשותך את גם מסבירה בצורה יפה ומעניינת את השיטה - עשית לי חשק לתרגל את העבודה שוב.
תודה

הלימה אמר/ה...

העבודה ממש תפורה עליך. את עושה את זה בצורה בלתי אמצעית ונעימה, זה פשוט זורם ממך. זה נראה כך כך טבעי אצלך איך שאת מכניסה את זה לשיחה כי זה חלק ממך.

הלימה אמר/ה...

"אני זורקת לך חכה עם שאלות, את נכנסת פנימה וחוזרת עם תשובה."

את כותבת מאד יפה. חכם. טוב לקרוא אותך.