יום ראשון, 2 בינואר 2011

"יש לי יום הולדת השמחה רבה". האמנם?


 יש לי יום הולדת .
יש לי יום הולדת ?  האם זאת אמת? כן. לפי התאריך היום זה יום ההולדת שלי. היום לפני כך וכך שנים (המספר שמור במערכת) בקעתי לעולם ופצחתי בבכי ראשון , מתוך סדרה שמתמשכת עד עצם היום הזה.

האם אני יכולה לדעת בוודאות שיש לי יום הולדת? לא. אני לא זוכרת את היום בו נולדתי, גם לא זוכרת שהייתי תינוקת.  גם לא זוכרת מה עשיתי אתמול אבל זה שייך לסיפור אחר..

איך אני מגיבה כשאני מאמינה למחשבה שיש לי יום הולדת.
עצוב לי מאד. לא שמחה רבה ולא נעליים. מדגדג לי באף כהכנה לבכי. מסתכלת מצד לצד ולא מוצאת שלווה אני מרגישה שאני כבר בת אלף (כאמור המספר האמתי שמור במערכת ) ואני לא מתקדמת בחיים. זה משגע אותי. עולה בי זעם על כל העולם ובעיקר על מי שיצר אותי . ככה זרק אותי לכאן בלי הוראות הפעלה ובלי ארגז כלים. אני בפאניקה, קיפאון וחוסר אונים. שמישהו יעצור כבר את השעון הבלתי מתחשב הזה! שהזמן יעצור כדי שיהיה לי יותר זמן ,שיהיה לי יותר מרחב, שיהיה לי יותר שקט לחשוב למשל.. מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.. אני נזכרת שהמחשבה שאני לא מתקדמת הייתה גם לפני 10 שנים..כשהייתי קטנה וגם אז לא אמרתי בת כמה אני ונחרדתי כשכתבו עליי כתבה בעיתון עם ציון גילי. רציתי לקנות את כל העיתונים שאנשים לא יקראו את הגיל שלי (וגם לא ממש אהבתי את התמונה שלי שם, אבל זה סיפור אחר).
אז איך אני מגיבה כשאני מאמינה למחשבה שיש לי יום הולדת?
אני בלחץ .אני יודעת שבגילי אני כבר צריכה להיות כזו וכזו ושיהיה לי כך וככה וזה וגם זה ואני מרגישה בנסיגה גדולה ושאין לי כלום ואני דואגת ומודאגת ..מה יהיה עליי..מה יהיה איתי? הלו, יש שם מישהו?
אני מפחדת, המחשבות האלה שיש לי יומולדת ושאני לא מתקדמת בחיים, הם כמו סלע באוויר, קשור לחבל הכרוך סביב צווארי. הסלע עושה לי צל ומאיים לנצל את כח המשיכה..פחד.. ועוד מצופה ממני לשמוח..מזל טוב כותבים לי ושואלים איך אני מתכוונת לחגוג ויש שמתקשרים לשיר במיוחד "יומולדת שמח"..די אל תזכירו לי את זה אתם לא רואים שאני משתדלת לשכוח? אז למה בכוח? 

מי אהיה בלי המחשבה שיש לי יום הולדת ?
יום רגיל , חסר ייחוד. סתם יום של חול.  רגע.. אני רוצה את הייחודיות של היומולדת..בכל זאת זו אני שהגעתי לכאן ביום הזה..קצת כבוד ליום, לבחירה של נשמתי להתעורר בתוך הגוף הזה בדיוק ביום הספציפי הזה. אני מרגישה שהכאב שלי הוא לא במחשבה שיש לי יומולדת, אלא בזה שאני מצמידה למחשבה הזאת את דמות המזניק שמחכה לי בסיבוב ומצפה שעד קו הסיום של כל שנה, כבר אהיה כך וככה ויהיה לי גם וגם וכל עוד זה לא קורה.. האקדח שבידו מוצמד אליי ואי שביעות רצון מתפשטת על פניו.. נו כבר את! את לא רואה שכולם רצים ואת עוד קושרת את השרוכים..הצילו..איך הגעתי למירוץ הזה בכלל..

מי אהיה בלי המחשבה שאני לא מתקדמת בחיים?
מפחדת. מפחדת שבלי המחשבה באמת לא אתקדם בחיים וחיי יעברו להם כאבן בצידי הדרך כאבן שאין לה הופכין.. אולי המחשבה הזאת נותנת תקווה שזה ישתנה?

מי אהיה בלי המחשבה שאני לא מתקדמת בחיים, אני שואלת את עצמי שוב-
חופשייה. עכשיו אני רואה שהמחשבה הזאת מעבר לזה שהיא בשירות נציב תלונות העצמי, היא גם קביעה. אותו מזניק שמכוון את התנועה כאילו מסמן לכולם להתקדם ולי לא- את שם עם השרוכים..את לא מתקדמת בחיים! את נשארת במקום. עושה לי סימן עצור. כלומר כשאני מאמינה למחשבה הזאת אני גם מחליטה על עצמי לא להתקדם.

מי אהיה בלי האמונה במחשבה שאני לא מתקדמת בחיים , אני שואלת שוב, מסקרנות.
חיה את ההווה בנינוחות מפזמת לי את שירה של אילנה אביטל " אין לאן לרוץ ואין לאן למהר". 
נושמת טוב יותר. עמוק יותר..אה..אוקי , אפשר לעבור להיפוכים. 
להיפוכים אני קוראת ג'אגלינג
אני מזמינה את עצמי לג'אנגל את המחשבה-אני לא מתקדמת בחיים.
אני כן מתקדמת בחיים- בחיים שלי ככלל..התקדמתי ממקום של מורה מחליפה למורת מגמה . מחוג יצירה זעום ,לקייטנה שבמשך 6 שנים הייתה עם תפוסה מלאה ושמחה רבה. מתלמידה למנחה (ולהפך) . מכותבת למגרה, לכותבת לבלוג ולבמה. מ"כל האפשרויות פתוחות" לבחירה.
החיים מקדמים אותי- מפגשים "מקריים" עם אנשים ברכבת..ברחוב..באירועים..והנה עוד שיתוף פעולה יוצא לדרך. אני כל פעם נרגשת מחדש מיד המקרה או כמו שאומרים מקרה=ה' רקם.
המחשבות שלי לא מקדמות אותי בחיים. זה הכי נכון .מחשבות כמו –את לא מתקדמת, באמת לא מקדמות. אלו עוד מחשבות לא מקדמות אותי- את לא מספיק מוכנה/ מוכשרת/ מתאימה..זה עוד לא הזמן. . ומחשבות כמו הייתי צריכה להתחתן עם י לפני 10 שנים ..גם לא מהסוג המקדם.. לגמרי זבובי משא[1]
אולי בפעם הבא שיזמזם לי זבוב אשאל את עצמי זה מקדם אותי או לא?
ובחזרה ליומולדת..עכשיו באמת כבר אני פתוחה לאפשרות לומר את זה בקול- יש לי יום הולדת!  אני אפילו מרגישה שמחה בזה שיש לי יום הולדת..

ורצה המקרה וכמה זמן אחרי שעשיתי את 'העבודה' על המחשבה הזאת של "חגיגת יום ההולדת האמנם", הזדמן לי להשתתף בסדנה מסוימת שהיו בה למעלה מ200 איש . לפתע קראו לי לבמה באופן מפתיע (בינינו הייתי בשירותים כשזה קרה ומישהי באה לקרוא לי משם..) לא ידעתי מה רוצים ממני, אבל כשעליתי לבמה הקהל כולו שר לי יום הולדת שמח...

מזל טוב!!

[1] ראה- "גן הזבובים המתפצלים", שפורסם באוקטובר

4 תגובות:

Yocheved אמר/ה...

בראש ובראשונה מזל טוב ליום ההולדת
אני מזמינה אותך לבדוק מה זה אומר מתקדמת בחיים ?
וליד המחשבה לא מתקדמת בחיים'' זה אומר ש.......

מיכל אמר/ה...

היי יקירתי
איזה כייף שאת משתפת בחקירות האלה.
מאד הזדהיתי- מדהים לראות כל פעם מחדש את הטרור של המיינד עם ה"אני צריכה להתקדם הזה".. אכן וואחד זבוב (ומי יתן ונלמד להתייחס אליו בכבוד כמו אל כל ברואי תודעתנו :))
יומולדת שמח !
וגם מלא ימי-לא-הולדת שמחים עד לבא בתור

נ.ב.
את הביטוי יום-לא-הולדת הביא לתודעתי ירון ספקטור, מתוך הרפתקאות עליסה בארץ הפלאות :)

http://www.tosimplybe.com/index.php?option=com_content&view=category&layout=blog&id=6&Itemid=16

זה מופיע בעלון 11

הלימה אמר/ה...

מאד נעים לקרוא אותך.

Ido אמר/ה...

העיקר לשמור על חשיבה חיובית! לעשות כמו שעושה דביר בפרסומת של מזרחי טפחות (אם לתת דוגמה מהעת האחרונה...) ופשוט לנפנף את דיכאון היומולדת ולהתרכז בלהמשיך ולפעול הלאה כדי שיהיה יותר טוב. כמאמר המשורר- כדי להתקד צריך לזוז! ומזל טוב מאוחר (-: