המרכז בחיפה

מה הסיפור שלך עם כסף?

האם יש לך מחשבות מעיקות כמו- אין לי כסף, אני לא יודע לעשות כסף, אני אאבד את הכסף שלי, אף פעם לא יהיה לי כסף... כסף בורח לי...אני לא יודעת לקבל כסף...

כסף פוגש אותנו בכל תחום בחיים. גם אם נרצה להקדיש את עצמנו להתפתחות רוחנית ונחשוב שכסף לא מעניין אותנו, נצטרך כסף כדי לשלם לסדנאות, ספרים, מורים... אז מה הסיפור שלך עם כסף?

אחת המחשבות שלי בנוגע לכסף, היא שאף פעם לא ארוויח היטב, כיוון שאיני יודעת לשווק את עצמי... נשמע מוכר? רק לכתוב את המחשבה הזו ואני מרגישה לחץ בסרעפת. ממש נשבקת בנוגע לשיווק.

כשמחשבה כואבת לנו, יש כאן רמז מצד הגוף שאנחנו מאמינים למחשבה שמחליטה על המציאות, או יתרה מזו, מתווכחת עם המציאות. 

מבט מהיר אחורה בזמן ושלל דוגמאות לכך שאיני יודעת לשווק את עצמי, קופצות לי מהביוגרפיה כמו סוכריות חמוצות בלשון. המחשבה יושבת לי על העדשה שדרכה אני מתבוננת במציאות .

שיטת "העבודה של ביירון קייטי" מציעה לנו דרך לצלול מתחת למעטה המחשבה ובעזרת 4 שאלות והיפוכים לברר, מה היא האמת בנוגע לנושא. מוזמנים להצטרף אליי לחקירה ולמצוא את התשובות שלכם לשאלות המופיעות באדום.

אני לא יודעת לשווק את עצמי

1-האם זאת אמת ?

כן

2-האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו אמת?

לא

3-איך אני מגיבה כשאני מאמינה למחשבה? - אני מרגישה לוזרית, לחץ בגרון, בסרעפת ותחושת רפיון בידיים. נראה לי שפעם היה יותר פשוט, הקייטנות שעשיתי קרו מעצמם, בלי שיווק. לימדתי בבתי-ספר בלי לשווק את עצמי. אני מקנאה במי שהייתי פעם. אני מקנאה במי שזה קל לו, נראה שכולם מסביבי משווקים את עצמם באופן משווק להפליא. אני מבקרת עצמי במחשבות שבעצם אין לי מה להציע...אני בס"ה מאפשרת...שואלת שאלות שכל-אחד יכול לשאול, עם קצת אימונים גם החתולה שלי תהיה מאפשרת מעולה. (אם היא לא תזוז כשאני שמה לה את כרטיס השאלות בפה). 

כשאני מאמינה למחשבה, אני בסרט שאני לא במקצוע הנכון. מגלגלת כמה פריימים אחורה ורואה שזה סרט בהמשכים, בילדות- אני לא בכיתה הנכונה, לא במשפחה הנכונה, לא עם החברים הנכונים, לא בעיר הנכונה, לא בשיווק הנכון...כשאני מאמינה למחשבה, אני מרגישה תקועה, מסורבלת, לא יודעת מאיפה להתחיל... כל הנושא הזה של שיווק, שייך לעולם המבוגרים ואני תנו לי לשחק ולצייר... זה מלחיץ אותי... תעזבו אותי, תנו לישון

 כשאני מאמינה למחשבה שאני לא יודעת לשווק, כל היחס שלי לשיווק ומשווקים חשדני, לא מאמינה להם ולא רוצה להיות כמוהם, רואה אותם כמפזרים הבטחות ללא כיסוי.

אני בעצם רוצה להיות בעידן אחר, אני לא בזמן הנכון!...אני מתרפקת בערגה לתקופה של סחר בצדפים, מפיות, בולים.

העולם כולו נראה לי טכנולוגי קר ומנוכר.     

בסדר מיצינוJ

4-מי אהיה בלי האמונה במחשבה- "אני לא יודעת איך לשווק את עצמי"?

רגועה, פנויה, סקרנית...רגע עונה לטלפון , תכף חוזרת...הפתעה!! על הקו הייתה חברתי סיגל האהובה, לא דיברנו שלוש שנים (!) כעת היא בוועד-מורים ומזמינה אותי להעביר מפגש לצוות...

(הערת ביניים, כשעושים חקירה לא עונים לטלפונים...רק אם אתם עם הפרעת קשב כמוני), איפה היינו? בלי המחשבה שאני לא יודעת לשווק את עצמי, אני נושמת מלוא ריאותיי, נינוחה וכרגע מוקסמת מהפלא שהתרחש, הנה הרפיתי וכבר אפשרתי לחיים לנוע דרכי.

שלב ההיפוכים- את המחשבה שחקרנו הופכים לצדדים שונים

אני לא יודעת לשווק את עצמי הופך ל- 

1-אני כן יודעת לשווק את עצמי

אני משתפת את העבודה של ביירון קייטי עם כל מי שנקרה בדרכי. אפשר לקרוא לזה שיווק. השבוע הגיע אליי תלמיד, בזכות זה שלפני שנה, נתתי לו מתנה את הספר הקטן של ביירון קייטי. תלמיד אחר שלי, הכרתי בנסיעה ברכבת. אני יודעת לשווק את עצמי, אני מביאה את הסיפורים שאני כותבת לאנשים שעובדים עם ילדים. אתמול בפסטיבל שנכחתי בו, פגשתי 3 אנשים שקנו בעבר סיפורים שלי. כנראה שמשהו בשיווק, אני כן יודעת לעשות.

2-אני לא יודעת לשווק את עצמי וזה בסדר

זה היפוך שבא לבדוק את האופציה שמה שחשבנו שהוא שלילי, הוא דווקא חיובי. אני לא יודעת לשווק את עצמי וזה בסדר, כי זה רק אומר שזה לא התפקיד שלי. כדאי שאתן לאנשים שמבינים בזה לעסוק במלאכה.  אני לא יודעת לשווק את עצמי וזה בסדר, זה מפנה אותי לעסוק בכתיבה, יצירה, הנחייה-מה שאני אוהבת לעשות. 

 אני לא יודעת לשווק את עצמי וזה בסדר, זה נותן לי אפשרות לברר מה מדויק לי, באיזו דרך להביא את מה שיש לי לתת לעולם. בהיפוך הזה אני שמה לב שכמות האנשים שמגיעה אליי, מתאימה לי כרגע וגם שרב האנשים שמגיעים אליי, הגיעו דרך המלצות ולא דרך "אמצעי שיווק". אני מוצאת שנכון לי לעסוק בשיתוף ולא בשיווק.

3-החשיבה שלי לא יודעת לשווק את עצמי

החשיבה שלי יורדת עליי, ממעיטה בערך של מה שיש לי לתת, מספרת שאני לא מספיק טובה. משווה אותי לאחרים ובהשוואה אני יוצאת מופסדת, כיוון שאני לא דוקטורית או פסיכולגית . 

בעזרת החקירה הגעתי להחלטה להיעזר בדרכים נוספות לשווק את עצמי ובימים אלה נכנסתי להיות חלק מהמנחים באתר הנהדר- ניו-אייג' אקדמי, שם אני הולכת להעביר קורסים של העבודה שיתמקדו כל פעם בנושא אחר. הקורס הראשון יהיה בנושא "כסף ואני" ובהתמקדות במחשבות על שיווק...

לפני שבוע ערכתי דרך האתר וובינאר חינם, שעניינו היה מחשבות שיש לנו בנוגע למצב הביטחוני והאם השגנו הפסקת אש פנימית. לקבלת הקלטה והרשמה לאתר- כנסו ללינק-http://www.newac.co.il/webbatgal

הפעם אני מוסיפה לפוסט את שירה של אתי אנקרי- מליונים - שמעלה מחשבה מצוינת לחקירה- אנשים בלי כסף לא שווים פרוטה...האם זו אמת?

https://www.youtube.com/watch?v=5xZqusDHnrI

הפסקת אש פנימית

אתמול התקשרה אליי חברה מחו"ל ושאלה אותי האם מסוכן אצלנו, עניתי לה שלא ורק המחשבות שלי מסוכנות. המחשבות לא הפסיקו בשעה 21:00

הפסקת האש שהוכרזה, שחררה אותנו מהחיבור האינפוזי לטלוויזיה ,לעדכונים ,לתמונות, לפרשנים. אך האם היא שחררה אותנו מהדאגה ?

 אלו מחשבות עוברות אצלכם בימים אלו?

 גם  בעתות חירום יש לנו את ההזדמנות להשתמש בכלי הנפלא הזה –"העבודה של ביירון קייטי", כדי לצלול פנימה ולעשות שקט בעולם הפנימי שלנו, לעשות סדר בין מה שקורה בחוץ לבין מה שקורה בפנים.

דניאלה, חברה יקרה ושותפה לדרך "העבודה", גרה במושב יתד שבעוטף עזה. לאורך כל המבצע, בין אזעקה לאזעקה, חקרה וכתבה את המחשבות שלה והיא הסכימה שאשתף אתכם, מתוך עולמה, את הפסקת האש שיצרה בזכות חקירת המחשבות. אז הנה החקירה שלה כלשונה, ימים ספורים לפני שהכריזו על הפסקת האש-

אני עצובה כי,,,,"יכולתי לאבד אותך!!!!*

לפניי כשעתיים היינו בבית בני, אשתו ,הבת שלי וחברה, כאשר אנחנו שומעים במערכת הכריזה "צבע אדום" (אחד מתוך 500 שהושמעו במבצע האחרון ). רצנו לממ"ד, אנחנו כבר מתורגלים סוגרים את הדלת -דממה בממ"ד ו,,, מחכים לשמוע את הבום-ולפי עוצמת הרעש לנחש,,, "זה קרוב-זה במושב-זה במושב ליד -או זה באזור",,, הפעם זה היה קרוב מאוד קרוב "תרתי משמע" -בעלי לא היה איתנו הוא קפץ לחממות לפתוח מים לשתילים של הפלפל (שהם לא מבינים מה זה "מלחמה"-וכשהם צמאים צריך להשקות אותם גם שהגבול רועש) וכן,,, זה היה קרוב מדיייי -הקסאם שרק מעל לראשו (אין ממ"ד בחממות) הוא נשכב על הרצפה עם ידיים על ראשו -ו,,. "בום" הקסאם נפל "קרוב מאוד" ,,, ותודה לאל -בעלי שלם, בריא ללא פגע- חזר אלינו הביתה (לאחר שהגיעו הכוחות שממלאים את תפקידם במצב כזה).

בעלי בבית כרגע, שיתף אותנו ברגעים או יותר נכון בשניות הראשונות ש"הקסאם הפעם מגיע אלייך" המחשבות שעברו לו בראש,,, וזהו- הוא "מנמנם בספה" ואני מביטה בו,,, והוא בריא ושלם ובכל זאת אני עצובה ולא רגועה -ונכון שאני יודעת בראש שהכול בסדר נפל קסאם והוא לא נפגע-אך אני מתהלכת חסרת מנוחה ומרגוע כבר שעתיים-

וכמו שאני מקשיבה להוראות פיקוד העורף בזמן לחימה -בחרתי להקשיב "להוראות "העבודה " והתיישבתי לשאול את השאלות ולמצוא את התשובות,,, אני יודעת שזה הממ"ד הכי מרגיע והכי מרחב מוגן שנתתי לעצמי בימי המלחמה בפרט ובשש שנים האחרונות בכלל"

וככה כשאני יושבת בספה שליד בעלי,מתבוננת בו מנמנם בספה השנייה,,, ואני שניה לאחר ששאלתי "מי תהיי דניאלה ללא המחשבה -יכולתי לאבד אותך -?"  ואני שומעת את התשובות מגיעות להן לאט לאט,,, אני רגועה, אני אוהבת, אני מתבוננת בבעלי,,, אני רואה איך המוח יוצר את הסרטים ואיך הגוף לא מבדיל אם זה היה או אם זה יהיה -הוא חווה מיד פחד והוא הולך ממקום למקום והוא מתוח והוא קם ויושב קם ויושב -וברקע שידורי הטלוויזיה ואני ללא המחשבה, פתאום חווה איך השידורים בטלוויזיה הם המלחמה - כשאני מתבוננת בהם אני חווה מתח וכשאני לא מתבוננת בהם אני רגועה -ואז אני אומרת לעצמי,,, וואלה "לא צריך לחכות להפסקת האש בין מצרים חמאס ומדינת ישראל - פשוט אעשה הפסקת אש בראשי!!!!!!!!"-

אני מתפעלת ומתרגשת מהחוויה של הרגע הזה שאני!!!!!!!!!! חתמתי על הסכם הפסקת אש בין המוח שלי לגוף שלי!!!!!!! ואני לא "חאלד משעל-ואני לא מורסי ואני גם לא ביבי"-ואני מפסיקה את האש שאני יוצרת כאשר אני מאמינה לכל המחשבות שאני "ממציאה" או שאני שומעת בטלוויזיה על-ידי משהו אחר שהמציא "ואני יושבת ולוקחת את מכשיר הפלאפון ומצלמת את בעלי מנמנם ואוהבת אותו ואת הרגע הזה שלנו יחד (בשעות הצהריים)הוא מנמנם אני מביטה בו וחווה את החופש גם כשאנחנו נמצאים בתנאים סביבתיים של לחימה -שמתקיימת בחוץ ולא בתוכי. אני חווה מה זה להיות בשדה הקרב מבלי להיות קורבן!!!!

ומהמקום הזה ,,,אני יכולה לראות את ההיפוך של המחשבה ,,,"שיכולתי לאבד את עצמי" ,,,, אם הייתי נקשרת למחשבות שעברו בראשי ומאמינה להם כאילו הם השמש שזורחת בשמיים כרגע!!

ביום שני הקרוב- 26/11 אערוך עם דניאלה שיחה דרך אתר הניו אייג' אקדמי, מוזמנים בשמחה להצטרף-
https://www.youtube.com/watch?v=F3Y8TnYBbK8

מכתב אהבה לערבה

תוך כדי קיפול קישוטי הסוכה בחזרה לבוידאם, נתתי מבט נוסף בארבעת המינים העומדים להם חבוקים בכפיפה אחת. הלולב זקוף-קומה איתן וחד, ההדס שומרת על גזרתה המהודסת והירקרוקה, האתרוג צהוב כתמול שלשום ורק הערבה נראית כאילו עבר עליה משהו רע, נראה שלא לחינם משתמשים בה לחבטות, בעצמה נראית חבוטה. שלא לומר בוכייה.

ארבעת המינים כידוע, מהווים ייצוג של חלקי העם השונים. וההזמנה בחג סוכות היא לראות את כולם כחלקים מהשלם כולם כאגודה אחת. אולי יש כאן איזה מסר לעצמנו? אולי אפשר לראות את 4 המינים כחלקים מהעצמי.          

 לאיזה חלקים בתוכי אני קוראת- אתרוג -החלק שאין לגעת בו ,כמה שהוא מושלם, לולב -כמה שהוא חכם, מלבלב בטוב טעם. 

הדס-לא מבינה גדולה, קצת חסרת טעם אך נראית ומריחה נפלא.                                                   

 על איזה חלקים שבי אני מודה ושמחה ש"יש לי את זה", איכויות ויכולות שנעים לי איתם, הן מסבות לי עונג ושלווה ואולי אפילו גאווה לצאת איתם לעולם? קחו כמה רגעים לחשוב על הדברים היפים, מוצלחים שלכם, החזקות שבכם...לו רק הם היו החלקים היחידים שקיימים בנו, היה נהדר!

אך יש גם את זו...הערבה. חסרת הטעם והריח, שנדחפת גם להיות אחת מהחבר'ה. בואו נקרא לחלק הזה בשמו: זה החלק - סליחה על המילה- "המעפן" שבי...

אז מה איתו?   "טוב, תודה" תמהרי אולי לענות, אבל "עדיף היה שלא היה".                                                                                                זה החלק שבי שמסב לי עגמת נפש שלא לומר בושה...החלק שלא הזמנתי, לא התכוונתי, רק שהוא נדבק.

ואולי זה מה ש4 המינים, באים לומר, לכל אחד יש פה מקום ומוזמן להיות תחת אותו סכך. גם לחלק "המעפן" שבתוכי, החלק שהוא חסר טעם ולא ברור בשביל מה הוא טוב ולמה הוא מועיל, החלק הזה מקבל חיבוק והוא בכפיפה אחת עם החלקים ה"מוצלחים" יותר שבי.   

 כשאני רבה עם הערבה ,חסרת הטעם והריח שבי ולא מקבלת את החלק הזה, אני גם לא יכולה לסבול כשהוא מופיע מולי. או אז, אני רבה עם אותו אדם בפועל או במחשבותיי. זה יכול להיות אדם אחד, זה יכול להיות חלק מהעם, זה יכול להיות עם אחר.        

כשאני מחבקת אותה, אני ממש מסכימה לה להיות. אני אומרת לה כמה שאת כזאת מעפנה ערבה, אני אוהבת אותך, כמו שאני אוהבת את הלולב המלבלב, האתרוג המאתגר וההדס המהודסת.                                                                   

  אולי אפילו אותך אני אוהבת יותר, כי אותך אני אוהבת בלי סיבה, לא בגלל הריח ולא בגלל הטעם, פשוט כי את נותנת לי את ההזדמנות לאהוב! אז אולי בכלל אשנה את שמך מערבה לאהבה.

מה, זה מצחיק אותך? 

ומה אתם חושבים?

 אשמח לקרוא

שלכם בתגל

מחשבות על ביעור חמץ ולהיפך

הימים שלפני חג הפסח, עוררו את מחשבותיי סביב הנושא הזה של ביעור חמץ, מה זה אומר לי באופן אישי, האם הדבר דומה לאותו תשליך של תכונות שליליות כפי שעושים בחשבון הנפש של יום כיפור, או שיש כאן משהו שונה.
ואז קראתי דברים שכתבה חברתי שולי, רבנית במשרה מלאה, ש"צריך לשים לב שבחמץ ומצה- יש את האות מם ובשניהם צדיק, מה ההבדל ביניהם? ההבדל שבין האות הא לחית –רק צ'ופצ'יק, קו קטן אחד ומכאן שלא פלא שאנחנו מתבלבלים בינהם".
לי זה גרם לתהות אם הכוונה למרחק הדק שבין החטא לבין הקדושה ומכאן המשכתי כדרכי להתבונן בתוך המילים ולמצוא הקשר ל'עבודה של קייטי' שאני מתרגלת.

מהו החמץ..זה הבצק אשר מונח ללא השגחה ותופח מבלי משים, גדל וגדל, כמו האגו, כמו הסיפורים. כמו במקרה הטוב, שיחה שמדברים ומדברים ולא זוכרים כבר מה רצינו לומר, שמוסיפים "וגם" "וגם".

כשביירון קייטי עושה את 'העבודה' ומאפשרת אדם שנמשך לספר סיפורים, היא תזכיר לו-אנחנו בחקירה, זאת לא שיחה.
וזאת המצה בעיניי, התמצית, הממצה. 4 שאלות ובבקשה לענות להם ולא לגלוש כאותו בצק התופח מהקערה. כן יש הקפדה. המצה מוקפדת במסגרת, בזמן קצוב ובצורה ברורה, מישהו מסתכל משגיח, משגיח כשרות, משגיח כ-שרות.
המאפשר, שומר שלא נעלם ונבלע בסיפורים של עצמנו, שלא נבצק.

והאותיות הזהות שחוזרות בחמץ ובמצה הן מצמצ ובאמת המרחק בין החמץ למצה קטן, כהרף עין, מרחק של מצמוץ, לא ינום ולא ישן שומר ישראל
:)
מצמצ בהיפוך אותיות- צמצם.

המצה מביאה את סוד הצמצום, זה מה שיש בלי תוספות. גם ב'עבודה של ביירון קייטי', ישנו צמצום במרחב החקירה, לא גולשים לסיפורים "גם וגם", לא להסברים "אבל זה בגלל".
בנוסף מצמצמים את טווח ההתבוננות לסיטואציה מסויימת שבה התרחש ארוע שגרם לתחושת החמיצות או המרירות. שמים את צמצם המצלמה על רגע כזה ובו מתמקדים, כמו קרן לייזר. מאד עוזר למי שנוטה להתפיח ולגלוש.

לעומת החמץ המלא בעצמו, מתפלש וגועש, במצה יש חורים, ניקובים, אולי זו צניעות. זה מה שזה. כן יש אפשרות להיסדק, להישבר ואז דרך הסדקים, לראות מה שמעבר, אין מה להסתיר, אין מה שיסתיר. יש שקט. אפשר לנשום.

שלא יצא שאני נגד חמץ..הרי הוא תענוג..חגיגה של טעמים וריחות ורכות וחם ומזמין ונעים וטעים ומביא איתו זכרונות של...סיפורים.

אני מאד אוהבת סיפורים וכנראה שגם הם אוהבים אותי.. רק שהחופש בעיניי, היציאה מהמייצרים, ממה שמצר עליי, ממחשבה שדרכה אני רואה את המציאות וחווה אותה, החופש הוא בניקוב הזה, במה שכל כך בטוח שהוא כזה.

חמץ הוא גם המחשבה שהחמצתי משהו, שטעיתי, שהיה צריך להיות אחרת ממה שהיה.
זה חמץ בטעם חמוץ מאד וגם הוא כמו כל חמץ, לא מחמיץ את ההזדמנות לגלוש ולצאת מפרופורציות ואם החמצתי אז כבר "תמיד אני טועה" וגם "אין סיכוי" וגם "הכל אבוד" וגם...זאת דרכו של החמץ להיות גורף ,הכל או כלום..

אז הנה נכנס הפסח ואיתו ההזמנה לשים לב..להקשיב לשיחה הפנימית, מה אני מתפיחה, מה אני מצמיחה שלא צריך לגדול כל-כך. מה שווה לבער.. רמז- האשמה, דאגה, תחושת החמצה..מירמורים, קיטורים (מוזמנים להוסיף משלכם למדורה)
ומה נכון לי לקחת בפרופורציות, כמו המצה, זה מה שזה..בלי להוסיף לזה, בלי להתערבב בזה...לצמצם, דק דק.

המצה, ישרה ובהירה כמו דף חדש. העבר בער. בעצמי ביערתי את החמץ הבוקר..בעיניים שלי ראיתי אותו עולה באש כמו הסנה..הנס..
זה באמת יהיה נס אם לפחות למשך כל ימי החג ניתן לכל רגע להיות בפני עצמו בלי להתפיח אותו במחשבותינו ולראות איך מה שיש הוא שי- מתנה, כמו שבאנגלית הווה= present
והלב כך יכול להיפתח, לשיר את שירת האביב וללבלב .

אגב שמתם לב שהלב יכול לדפוק רק בשביל הרגע הזה?

מישהי שהיא דוגמא חיה (כבר הרבה זמן) לחיים של בחירה בשמחה, היא אליס הרץ זומר, והראיון איתה הוא השי לחג שלי לכם

http://www.youtube.com/watch?v=Jj-RJ4k9c04&feature=share
חג שמח מאד
אוהבת בתגל

ונהפוכו- חג פורים -חג ההיפוכים

מחר פורים. מה זה אומר לכם? לרוץ אחרי הילד בחנויות התחפושות..לזכור להביא משלוח מנות לדודה לאה..או שבכלל לא שמתם לב שפורים כבר כאן.

דלית, לקוחה חדשה שלי, שבאה אליי "כדי לעשות סדר במערבולת" יושבת מולי. במהלך הפגישה ביררנו מה נחוץ לה כדי להיות מאושרת ותשובתה הייתה- "אני רוצה שיהיה לי מקום בעולם להיות מי שאני". איזו בקשה מקסימה. מקום בעולם להיות מי שאני..נתתי לה שיעורי בית, בהקשר לבקשה שלה ורגע לפני פרידה שאלתי, למה את מתכוונת להיתחפש.
דלית נתנה בי מבט משתומם, ניכר שהופתעה מהשאלה, אני לא מתכוונת להתחפש,  בדיוק בשביל זה אני באה אלייך להוריד את המסכות! הפעם אני רוצה להיות טהורה, להיות אני. להפסיק להסתתר.

הרגשתי שמתמקמת בי התקוממות נגד ההתנגדות למסכות בכלל ופורים בפרט ושיתפתי אותה בדעתי על העניין ואם גם אתם חושבים לא להתחפש.. אז תמשיכו לקרוא אולי תשנו את דעתכם:)
נכון שפורים הוא חג המסכות והרעשנים, נו אז? האם אין אנו עוטים מסכות ומרעישים במשך כל השנה? מה כל-כך מיוחד בפורים, יכול להיות שאתם שואלים. 
ואתם צודקים. חג המסכות נחגג כל השנה... אנחנו שמים מסכה ש"הכל בסדר" בזמן שאנחנו פגועים.. שמים מסכה של ביטחון כשאנחנו מבולבלים.. מסכה של אהבה בזמן שאנחנו כועסים ..מסכה של מתיקות בזמן שאנחנו חמוצים ולהיפך.  הכל יכול להיות גם להיפך..מסכה של חולשה בזמן שאנחנו בטוחים...מסכה של כעס בזמן שאנחנו אוהבים...לפעמים אנחנו כל-כך מאמינים למסכות שלנו עם כל הרעש שהם עושות..שאפילו אנחנו לא שמים לב שאנחנו עוטים אותן ..גם אנחנו לא רוצים לדעת שנפגענו, התבלבלנו, כאבנו, אהבנו...
ורק איזה יד מלטפת או צחוק של ילד או חתול שבא להתפנק.... מזכיר לנו מי אנחנו מתחת למסכה..
המסכה מגנה מפני הסכנה. מסכת מגן.. כי מה יגידו..מה יחשבו..זה מסוכן..אפשר להיפגע.. לפחות מאחורי המסכה אפשר לנוח ..
האמנם? לא בטוח.. יש מסכות לוחצות שאי אפשר לנשום ואי אפשר לראות..

אז מה נשתנה חג פורים משאר הימים?.
בפורים אנחנו מוזמנים להתחפש קבל עם ועדה. לא במאמץ להסתיר משהו, אלא להוציא לאור את מה שמסתתר, את מה שבתוכנו שמסיבות כאלה ואחרות, נשאר חבוי.

כך שלהתחפש מבחינתי זה להיתחשף - לחשוף את מה שבי בחופשיות , או את מה שאני רוצה להיות- כלומר מה שכבר נמצא בי ואני רוצה לתת לו לצאת לאור.
בתחפושת יש את המילה חופש. חופש גדול הוא לתת למה שאני רגילה לחשוב עליו שהוא אינו ראוי, לצאת החוצה. חופש גדול הוא להראות שאני גם ההיפך ממה שרגילים לחשוב עליי, גם ממה שאני רגילה לחשוב על עצמי.
חופש הוא לבחור מתוך כל מה שאני ומה שנמצא בי, את הדבר שאני רוצה להאיר הפעם.


 בתרבויות רבות בעולם יש קרנבלים שכוללים התחפשויות. הצורך לתת ביטוי למה שאני לא יכול, לא מרשה לעצמי בימים כתיקונם, הוא מאד עמוק ונפוץ. קרנבל המסכות בונציה, נתן הזדמנות לאצולת העם להתחפש למשרתים ולהיפך. כך גם היו יכולים לבגוד בבני/בנות זוגם ללא חשד (נו שויין, איטלקים). הרעיון הוא שבכל אדון יש משרת ובכל משרת יש אדון. הקרנבל איפשר לחוות את התחושה של להיות בצד השני של העצמי.


כשלימדתי בבית-ספר, בשבוע פורים היה יום בו המורים היו הופכים לתלמידים ולהיפך. הזדמנות מצויינת להזכיר למורים שגם הם לומדים ולתלמידים שגם בלי תואר "מורה", הם בעצמם מורים (הרבה יותר ממה שהם מודעים).


העולם ע"פ הפילוסופיה הסינית הוא הרמוניה של ניגודים, בכל לבן יש קצת שחור בכל חושך יש גם אור ולהיפך.
 בעבודה של ביירון קייטי, אחרי התמקדות במה שקורה לנו כשמאמינים ולא מאמינים למחשבה מסויימת, עוברים לשלב ההיפוכים. ומגלים שגם ההיפך המוחלט ממה שחשבנו, מתקיים במציאות ולעתים הוא הרבה יותר מדוייק.


כשמישהו מתחיל משפט ומעיד על עצמו אני לא יכול...אני לא מסוגלת.. אני מפחדת...אין סיכוי..משפטים כאלה מהסוג שמחליטים על עצמנו..הם סוג של מסכה, במילים אחרות- מחשבה שלא נחקרה. שבצד ההפוך שלה מסתתר - אני יכול.. אני מסוגלת.. אני אוהבת.. זה אפשרי..
אז כך שהחג הנהדר הזה הוא הזמנה לטעום מהדבר האמתי שמצוי בתוכי, לחפש אותו אם הוא מסתתר היטב, ולתת לו לצאת לחופשי..להתחשף..

את המחשבה של דלית-"אני רוצה שיהיה לי מקום בעולם להיות מי שאני" אפשר אם כך להפוך ל"אני רוצה שלמי שאני, יהיה מקום בעולם".
אז למה אתם מתחפשים השנה?

  מוכנים לתת למי שאתם, מקום בעולם? מוכנים להתחשף?

 חג שמח! בתגל


בהזדמנות זאת אני רוצה להזמין אתכם מחר לקריאת המגילה בקהילת יונתן, קהילה רפורמית בהוד השרון, שמנוהלת ע"י מיקי ושרה בויידן המקסימים, במקום נערכים מידי יום שלישי שיעורים בנושאי יהדות וספרות. שווה להכיר
 

זבוב קו המשווה

זבוב= זה בראשך והבחירה בידך

מעת לעת ארצה להעלות כאן בבלוג זבובים נפוצים בממלכתנו (ממלכת התודעה) , מעין מגדיר זבובים לכל  דורש. למה הדבר טוב? מצאתי שיש בזה ערך רב לזהות את הזבוב המזמזם. זוהי תזכורת שזה הזבוב שמזמזם ולא אנחנו .התזכורת הזאת נותנת לי רווח ביני לבין המחשבות שלי , מרגיעה אותי ומאפשרת לי יכולת בחירה רבה יותר.

ובכן היום נפנה לזבוב עתיק יומין, אולם זימזומו נמרץ ועירני כמו חדש. לעיתים זימזומו יהיה חרישי אך אינטנסבי ועקבי. לעתים לא תדעו שהוא בסביבה רק שלפתע תוקפים אותך תחושת חמיצות ורגשות של צער, עצב אולי אף דיכאון. שימי לב !יכול להיות שזבוב קו המשווה הזתובב בזביבה. הוא עובד במהירות מנקר ובורח ואז אט אט, מתחיל החומר שלו לחלחל ואת כבר לא זוכרת איך כל זה התחיל.
נדמה שמאז ומתמיד הוא היה כאן. מימי בריאת העולם , מאז שנבראו החרקים. עוד לפני שנברא האדם..
כך כשהאדם נברא כבר זמזם לו זבוב קו המשווה ולחש באוזנו -שמת לב שלכל החיות יש בני זוג ומה איתך.. מה, אתה שווה פחות? למה לך אין..ואז האדם מיהר לבקש בת זוג וההמשך ידוע..רק שהזבוב המשיך לזמזם..עץ הדעת או עץ החיים..עץ הדעת הרבה יותר שווה!...וההמשך ידוע..והזבוב המשיך בשלו אצל קין...למה הבל קיבל יחס טוב יותר..מה, הוא יותר שווה?..וההמשך ידוע.. כך עד עצם היום הזה.

זבוב קו המשווה מזמזם לך באוזן שאתה לא שווה..לו יש יותר.. היא מקבלת יותר...הוא מרוויח יותר..היא יפה יותר...הם מוצלחים יותר...הם שמחים יותר...אאוצ' איך אפשר להפסיק את הזמזום הזה?
,
איך מטפלים בזבוב? ראשית יש לזהותו ולהגדירו. זבובים לא אוהבים להיות מוגדרים, לכן יש להם זמזומי כיסוי. אולם ברגע שאת חשה עצב או מתח לא נעים, ייתכן שעבר פה זבוב בסביבה.

 ייתכן שאמרת לעצמך , תראי אותם איך הם הצליחו ..איך יש להם כבר.. איך היא סיימה את התואר ה3.. הם נשואים באושר..היא כבר הספיקה להתגרש...הם מוצאים זמן לטייל... ויכול להיות שהשווית את עצמך לעצמך, אז לפני 20 שנה יכולתי... יכול להיות שזאת הייתה מחשבה זבובית קצרה ומהירה ובכל זאת מהזן שמשאיר סימנים.

אז אחרי שזיהית שמדובר בזבוב ואחרי שהגדרת לעצמך איזה זן הוא. למשל- זבוב קו המשווה המהולל. כעת רק נותר לך להזכיר לעצמך שהוא היה כאן קודם...כאמור עוד מבריאת העולם והוא לא קשור אלייך.

תני לו להמשיך לזמזם הלאה.  ראי כיצד הוא מתעופף בקלילות ונופפי לו לשלום. אם תרצי את יכולה ללוות אותו במבט עד שיעלם משדה הראייה שלך וגם לומר לו "הי זבוב תודה שבאת לבקר, זה בסדר לי גם בלעדיך".

הוא בס"ה זבוב שנוהג כדרך כל זבובים. הוא עושה את העבודה שלו .

ואת תעשי את העבודה שלך.

בהצלחה!

איך לוקחים זבובים לחדר החקירות, על כך בפוסט הבא!


לפרטים על אפשורים בדרך 'העבודה של ביירון קייטי' וסדנאות- צלצלו-  0524327027

 .