good morning sunshine!

להתאהב או לא להתאהב, זו השאלה, האם כל התאהבות מאובזרת בפתקית האומרת מתי פג התוקף. וכשהוא פג הסבל כה רב, כך שבשביל מה בכלל להתחיל עם זה, האם לא עדיף לקחת את הלב ופשוט להחביא אותו איפהשהו, באיזה מחסן, או מזוודה מתחת למיטה. או בכספת של בנק ולו רק כדי לא למעוד שוב לאותה שטות שנקראת התאהבות. פעם כתבתי על אשה כזו שבאה להפקיד את הלב שלה בבנק כי נמאס לה מכל הסבל שהוא יצר אצלה. בסוף הפקיד מתאהב בה וכבר מאוחר מידי היא הפקידה את הלב שלה וכעת אינה מרגישה דבר. אני רוצה לשנות את הסוף של הסיפור הזה. אני רוצה להבין את המנגנון הזה שמעדיף בסופו של דבר הימנעות מהתרגשות , מחיות. מנגנון ששולח את עצמו שוב ושוב לייסורים , סבל ומכאוב ומעדיף לא לאהוב. הפחד מנצח. האם זאת רק שאלה של פחד ומדוע אם כך הוא נמצא שם בכזו עצמה.לקראת השנה החדשה אני מאחלת לעצמי טיפול שורש רוחני, נפשי שיוציא את תא העצב מהסמיכות שלו לאהבה. שאהבה תוכל לנשום מלוא הריאות מבלי לפחד מאימת גזר הדין שיגזור עליה מאסר עולם אי שם באי המתים. האהבה פה כדי לחיות וללבלב, love love:) אמן