יום שלישי, 26 באוקטובר 2010

דודה תודה

דודה תודה.

במלון האורחים שנמצא במוחנו ,ישנם אורחים שונים ומשונים, ותיקים וחדשים, יש למשל את הקוטר שמעשן מקטרת ותמיד מוצא על מה לקטר, יש את המבקר שתמיד מצביע איפה צריך לשפר. יש את הספקן, את החשדן ויש עוד רבים וטובים, רק שהפעם אני רוצה להתייחס לחברה היקרה תודה, חברה חביבה במלון האורחים שנמצא בתודעה שלנו.. תודה..אה.. תודעה.

פעם לפני הרבה שנים, בחיפושי אחרי שמחה, הלכתי ל"פסיכולוגית מהעידן החדש", כמו שחברה שלי שהמליצה עליה, הציגה אותה. ובאמת היא קיבלה אותי בבגדים לבנים "חדשים", חדר מואר "חדש "במיוחד ואווירה וקול פסטורליים בהתאם. היא אמרה לי שהפסיכולוגיה שלה מתקדמת בכך שהיא מתמקדת בחיובי וביקשה ממני לכתוב מכתב תודה אחרי כל טיפול. תודה בכלל ותודה לה בפרט.

הרגשתי שזו מניפולציה זולה כדי שאחתום אצלה קבע. למה שאני אגיד לה תודה, אני עוד אפילו לא מכירה אותה ובכלל למה שאחפש מה טוב? בשביל זה אני משלמת לה? אני יכולה למצוא מה טוב גם ביתושים וג'וקים, אם לוחצים אותי לקיר. אם כי באופן אישי אעדיף שילחצו את היתושים לקיר וגם לג'וקים אני מאחלת עתיד דומה. בקיצור לא אהבתי את הרעיון בכלל , אבל בכל זאת נשארתי קצת זמן עם התודה הזאתי וגיליתי שלתודה יש כוח שמוצא חן בעיניי..קראתי לזה תיבת תהודה של תודה שמהדהדת.. התחלתי לראות בצבעים..לא הכול שחור...ובכל זאת עזבתי את הפסיכולוגית. אני לא אוהבת שאומרים לי להגיד תודה.

זה כמו הדודות מהילדות שתמיד שאלו בקול צורמני ומנדנד "נו, מה אומרים?" "אמרת תודה?"

והן בטח צדקו..ככה צריך לעשות...

אבל אני קצת נודניקית מכיוון אחר וכשמצפים ממני לטקסט מסוים אז דווקא לא בא לי. בתור ילדה האמנתי שה"תודה" צריך לבוא ממני..אמתי..כשאני ארגיש אותה בפנים ואגיד אותה בזמן הנכון בשבילי..וכך גם בתור מתבגרת וגם אז אצל הפסיכולוגית ההיא.

לפני קצת יותר מ10 שנים פגשתי את לואיז היי על מדף הספרים שלי והייתי קוראת בה שוב ושוב לומדת בעל-פה את הטקסטים של החשיבה החיובית שלה..משננת ככתוב: "הכול כשורה בעולמי". וחוזרת ומשננת "הכול כשורה בעולמי" ותוך כדי שינון שמתי לב שיוצא לי סינון ואני מסננת "הכול קשור רע בעולמי.." באמת הכול קשור רע בעולמי..זה הרבה יותר נכון..אופס..רגע, מה צריך להגיד?

בקיצור לא עבד בשבילי...כי שוב אומרים לי מה לחשוב ומה להגיד.

ועברתי את הקורס בנסים שגם מדבר בחיוב על חשיבות החשיבה החיובית.

ועשיתי דרך עם "דרך האמן" –ספר מומלץ מאד למי שרוצה להוציא לאור את האמן שבתוכו.

ואז הגעתי לקייטי והתאהבתי בה. לא רק בגלל עיני התכלת, אלא בעיקר כי לא שמעתי אותה אומרת לי מה לחשוב ומה להגיד. אילחמדילילה! כמו שקייטי אומרת..

רק צעד אחרי צעד..היפוך אחרי היפוך..התודה התחילה לתקוף אותי..כשלא הייתי מוכנה לה כלל, כשלא התכוונתי לעשות לה טובה לתודה..היא התגלתה במלוא הדרה כמו הזריחה..השמש הפציעה והפצעים נראו באור אחר.

ומשפטים של קייטי כמו- היקום הוא מקום ידידותי והכול קורה בשבילי , לא לי..התחילו לקבל ממשות

התחילו להראות במציאות ולא רק כמילים בספר.

אני שידועה, לפחות לעצמי, בתור מי שתמיד מוצאת סיבה טובה לסבול (ייתכן שזו תוצאה של חינוך פולני מושקע) פתאום נחשפת לאפשרויות חדשות. למוח, שמוצא בקלות אתרים לטעון להתלונן להתאונן לקטר ולטרטר, פתאום יש תמרור עצור בצורה של 4 שאלות והיפוכים..מיי גוד נס ( ככה קייטי באמת אומרת :)

בשלב מאוחר יותר של המסע שלי (שעדיין נמשך, ברוך ה') פגשתי את ההו'אופונופונו , מילה מסובכת לשיטה פשוטה מהוואי, שכמו קייטי ,גם היא מגלה לנו שאנחנו פה כדי לנקות את העדשה שדרכה אנו חווים את המציאות. אחד מחומרי הניקוי בשיטה הזאת, הוא להגיד..נחשו..מה אומרים?...תודה!

ופשוט. בלי להרחיב על מה ועל שום מה,.פשוט לומר תודה..כל הזמן..בלב..כשלא יודעים מה לעשות..כשנמצאים במתח..דאגה..ציפייה.. כשמחשבות מאמללות מתעללות באות..תודה, תודה וחוזר חלילה.. וגיליתי לא פעם שזה עובד כמו "סומסום היפתח"..קוד סודי לפתיחת דלתות/חלונות, מה שצריך..

נפתחת דלת נכנס אור.

ונחזור לברוך ה' שנחבא בסוגריים למעלה..ביהדות היקרה שלנו התודה מהדהדת לאורך כל היום מרגע פקיחת העיניים עם בוקר ועד ערב. כבר שנים שאני קמה עם ברכת "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". כשלימדתי הייתי שרה את הברכה בדרך לבית הספר, תוך כדי רכיבה על אופניים וממשיכה לברכות השחר ששם מודים על כל צעד ושעל- פוקח עיוורים, מתיר אסורים , זוקף כפופים, מלביש ערומים. כל הדברים המובנים מאליהם.. מאלוהים.. ואני גם אוהבת את הברכות שלפני שנוגסים במזון ואלו שאחרי ששבענו.. הודיה.

ברוך אתה ה' שעשה לי כל צרכי..בעצם היהדות כל הזמן מזמינה אותנו לראות שהעולם הוא מקום ידידותי. להכיר בחסד.

שמעתי את רובין שארמה אומר "הכרת תודה ופחד לא יכולים לחיות באותו חדר".

הפחד מרגיש טוב בחשכה בשכחה..התודה מעוררת ומאווררת, היא המתג שמדליק את האור.

בתור מאפשרת אני מזמינה את המאופשרים שלי למצוא את מקומות התודה בחיי היום יום שלהם, את ההצלחות שלהם ובעיקר את החסד שמתרחש והתרחש בחייהם..כי הוא נמצא חי ונושם והוא מתרחב כשנותנים לו תשומת לב. וכשהוא גדל..הסבל הופך לזבל שנמצא שם רק כדי לדשן את הפרחים, לאפשר את הצמיחה שתהיה איתנה..

במועדון החברים שבתודהעה חיה חברה חייכנית וסמוקת לחיים. לפעמים היא קצת נחבאת אל הכלים ,אולי היא גם שוטפת אותם באותה הזדמנות...בהוקרת תודה ..אז מה אומרים?

תודה שקראתם עד כאן

אוהבת בתגל

אין תגובות: