יום שישי, 6 באפריל 2012

מחשבות על ביעור חמץ ולהיפך


הימים שלפני חג הפסח, עוררו את מחשבותיי סביב הנושא הזה של ביעור חמץ, מה זה אומר לי באופן אישי, האם הדבר דומה לאותו תשליך של תכונות שליליות כפי שעושים בחשבון הנפש של יום כיפור, או שיש כאן משהו שונה.
ואז קראתי דברים שכתבה חברתי שולי, רבנית במשרה מלאה, ש"צריך לשים לב שבחמץ ומצה- יש את האות מם ובשניהם צדיק, מה ההבדל ביניהם? ההבדל שבין האות הא לחית –רק צ'ופצ'יק, קו קטן אחד ומכאן שלא פלא שאנחנו מתבלבלים בינהם".
לי זה גרם לתהות אם הכוונה למרחק הדק שבין החטא לבין הקדושה ומכאן המשכתי כדרכי להתבונן בתוך המילים ולמצוא הקשר ל'עבודה של קייטי' שאני מתרגלת.

מהו החמץ..זה הבצק אשר מונח ללא השגחה ותופח מבלי משים, גדל וגדל, כמו האגו, כמו הסיפורים. כמו במקרה הטוב, שיחה שמדברים ומדברים ולא זוכרים כבר מה רצינו לומר, שמוסיפים "וגם" "וגם".

כשביירון קייטי עושה את 'העבודה' ומאפשרת אדם שנמשך לספר סיפורים, היא תזכיר לו-אנחנו בחקירה, זאת לא שיחה.
וזאת המצה בעיניי, התמצית, הממצה. 4 שאלות ובבקשה לענות להם ולא לגלוש כאותו בצק התופח מהקערה. כן יש הקפדה. המצה מוקפדת במסגרת, בזמן קצוב ובצורה ברורה, מישהו מסתכל משגיח, משגיח כשרות, משגיח כ-שרות.
המאפשר, שומר שלא נעלם ונבלע בסיפורים של עצמנו, שלא נבצק.

והאותיות הזהות שחוזרות בחמץ ובמצה הן מצמצ ובאמת המרחק בין החמץ למצה קטן, כהרף עין, מרחק של מצמוץ, לא ינום ולא ישן שומר ישראל
:)
מצמצ בהיפוך אותיות- צמצם.

המצה מביאה את סוד הצמצום, זה מה שיש בלי תוספות. גם ב'עבודה של ביירון קייטי', ישנו צמצום במרחב החקירה, לא גולשים לסיפורים "גם וגם", לא להסברים "אבל זה בגלל".
בנוסף מצמצמים את טווח ההתבוננות לסיטואציה מסויימת שבה התרחש ארוע שגרם לתחושת החמיצות או המרירות. שמים את צמצם המצלמה על רגע כזה ובו מתמקדים, כמו קרן לייזר. מאד עוזר למי שנוטה להתפיח ולגלוש.

לעומת החמץ המלא בעצמו, מתפלש וגועש, במצה יש חורים, ניקובים, אולי זו צניעות. זה מה שזה. כן יש אפשרות להיסדק, להישבר ואז דרך הסדקים, לראות מה שמעבר, אין מה להסתיר, אין מה שיסתיר. יש שקט. אפשר לנשום.

שלא יצא שאני נגד חמץ..הרי הוא תענוג..חגיגה של טעמים וריחות ורכות וחם ומזמין ונעים וטעים ומביא איתו זכרונות של...סיפורים.

אני מאד אוהבת סיפורים וכנראה שגם הם אוהבים אותי.. רק שהחופש בעיניי, היציאה מהמייצרים, ממה שמצר עליי, ממחשבה שדרכה אני רואה את המציאות וחווה אותה, החופש הוא בניקוב הזה, במה שכל כך בטוח שהוא כזה.

חמץ הוא גם המחשבה שהחמצתי משהו, שטעיתי, שהיה צריך להיות אחרת ממה שהיה.
זה חמץ בטעם חמוץ מאד וגם הוא כמו כל חמץ, לא מחמיץ את ההזדמנות לגלוש ולצאת מפרופורציות ואם החמצתי אז כבר "תמיד אני טועה" וגם "אין סיכוי" וגם "הכל אבוד" וגם...זאת דרכו של החמץ להיות גורף ,הכל או כלום..

אז הנה נכנס הפסח ואיתו ההזמנה לשים לב..להקשיב לשיחה הפנימית, מה אני מתפיחה, מה אני מצמיחה שלא צריך לגדול כל-כך. מה שווה לבער.. רמז- האשמה, דאגה, תחושת החמצה..מירמורים, קיטורים (מוזמנים להוסיף משלכם למדורה)
ומה נכון לי לקחת בפרופורציות, כמו המצה, זה מה שזה..בלי להוסיף לזה, בלי להתערבב בזה...לצמצם, דק דק.

המצה, ישרה ובהירה כמו דף חדש. העבר בער. בעצמי ביערתי את החמץ הבוקר..בעיניים שלי ראיתי אותו עולה באש כמו הסנה..הנס..
זה באמת יהיה נס אם לפחות למשך כל ימי החג ניתן לכל רגע להיות בפני עצמו בלי להתפיח אותו במחשבותינו ולראות איך מה שיש הוא שי- מתנה, כמו שבאנגלית הווה= present
והלב כך יכול להיפתח, לשיר את שירת האביב וללבלב .

אגב שמתם לב שהלב יכול לדפוק רק בשביל הרגע הזה?

מישהי שהיא דוגמא חיה (כבר הרבה זמן) לחיים של בחירה בשמחה, היא אליס הרץ זומר, והראיון איתה הוא השי לחג שלי לכם

http://www.youtube.com/watch?v=Jj-RJ4k9c04&feature=share
חג שמח מאד
אוהבת בתגל

2 comments:

OrlyAum אמר/ה...

מאד נהניתי לקרוא. תודה. ושיתפתי (מהבלוג מותר נכון?) תודה-אורלי

נאוה פוגלמן אמר/ה...

יקירתי,
זה פשוט קסם, קארמה או גורל - קראי לזה איך שאת רוצה - איך שהמחשבות שלך בנושא הזבובים, התחפושת והמצה, פשוט מתארות את מה שקורה לי "בפנים" ואני, בניגוד אלייך, לא מצליחה להמליל זאת בצורה כה מדוייקת ויפה.
תענוג לקרוא את הבלוג ולהקיש מזה על חיי.

תודה לך,

נאוה פוגלמן