יום רביעי, 10 באוקטובר 2012

מכתב אהבה לערבה



תוך כדי קיפול קישוטי הסוכה בחזרה לבוידאם, נתתי מבט נוסף בארבעת המינים העומדים להם חבוקים בכפיפה אחת. הלולב זקוף-קומה איתן וחד, ההדס שומרת על גזרתה המהודסת והירקרוקה, האתרוג צהוב כתמול שלשום ורק הערבה נראית כאילו עבר עליה משהו רע, נראה שלא לחינם משתמשים בה לחבטות, בעצמה נראית חבוטה. שלא לומר בוכייה.
ארבעת המינים כידוע, מהווים ייצוג של חלקי העם השונים. וההזמנה בחג סוכות היא לראות את כולם כחלקים מהשלם כולם כאגודה אחת. אולי יש כאן איזה מסר לעצמנו? אולי אפשר לראות את 4 המינים כחלקים מהעצמי.          
 לאיזה חלקים בתוכי אני קוראת- אתרוג -החלק שאין לגעת בו ,כמה שהוא מושלם, לולב -כמה שהוא חכם, מלבלב בטוב טעם. 
הדס-לא מבינה גדולה, קצת חסרת טעם אך נראית ומריחה נפלא.                                                   
 על איזה חלקים שבי אני מודה ושמחה ש"יש לי את זה", איכויות ויכולות שנעים לי איתם, הן מסבות לי עונג ושלווה ואולי אפילו גאווה לצאת איתם לעולם? קחו כמה רגעים לחשוב על הדברים היפים, מוצלחים שלכם, החזקות שבכם...לו רק הם היו החלקים היחידים שקיימים בנו, היה נהדר!
אך יש גם את זו...הערבה. חסרת הטעם והריח, שנדחפת גם להיות אחת מהחבר'ה. בואו נקרא לחלק הזה בשמו: זה החלק - סליחה על המילה- "המעפן" שבי...
אז מה איתו?   "טוב, תודה" תמהרי אולי לענות, אבל "עדיף היה שלא היה".                                                                                                זה החלק שבי שמסב לי עגמת נפש שלא לומר בושה...החלק שלא הזמנתי, לא התכוונתי, רק שהוא נדבק.

ואולי זה מה ש4 המינים, באים לומר, לכל אחד יש פה מקום ומוזמן להיות תחת אותו סכך. גם לחלק "המעפן" שבתוכי, החלק שהוא חסר טעם ולא ברור בשביל מה הוא טוב ולמה הוא מועיל, החלק הזה מקבל חיבוק והוא בכפיפה אחת עם החלקים ה"מוצלחים" יותר שבי.   
 כשאני רבה עם הערבה ,חסרת הטעם והריח שבי ולא מקבלת את החלק הזה, אני גם לא יכולה לסבול כשהוא מופיע מולי. או אז, אני רבה עם אותו אדם בפועל או במחשבותיי. זה יכול להיות אדם אחד, זה יכול להיות חלק מהעם, זה יכול להיות עם אחר.        
כשאני מחבקת אותה, אני ממש מסכימה לה להיות. אני אומרת לה כמה שאת כזאת מעפנה ערבה, אני אוהבת אותך, כמו שאני אוהבת את הלולב המלבלב, האתרוג המאתגר וההדס המהודסת.                                                                   

  אולי אפילו אותך אני אוהבת יותר, כי אותך אני אוהבת בלי סיבה, לא בגלל הריח ולא בגלל הטעם, פשוט כי את נותנת לי את ההזדמנות לאהוב! אז אולי בכלל אשנה את שמך מערבה לאהבה.
מה, זה מצחיק אותך? 

ומה אתם חושבים?
 אשמח לקרוא
שלכם בתגל

תגובה 1:

יוסי אריאל אמר/ה...

מקסים.
לפני שרצים בפרשנות של ארבעת המינים לעם ולמרכיביו נכון מאוד להביא פרשנות המסתכלת על היחיד וחודרת פנימה אל חלקיו ומניעיו ואולי עוזר לו לקבלם.
איזה יופי בת גל